איש אינו יודע מדוע
דונלד טראמפ כל כך מחבב שליטים סמכותנים – "חברי" מוחמד בן סלמאן,
ויקטור אורבן "המכובד מאוד", קים ג'ונג-און "האהוב" וכמובן
ולדימיר פוטין "המאוד מאוד מכובד". לאלו מצידם לא קשה להתמודד עם טראמפ, טוען אקונומיסט: הם מבינים מהר מאוד, שהוא יתמוך כמעט בכל מה שהם יעשו. מי שעושה זאת בצורה הטובה ביותר הוא נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ
ארדואן, שהיה בשבוע שעבר (13.11.19) אורחו של טראמפ בבית הלבן.
עוד לפני ששכנע את טראמפ לנטוש את הכורדים הסורים, ארדואן היה אחראי לכמה תקריות קשות ביחסי שתי המדינות. הוא כעס על הימנעותו של
ברק אובמה מלנקוט ביד תקיפה נגד
בשאר אסד, ולכן סירב להשתתף במאבק נגד דאעש. הוא צינן את יחסיה של טורקיה עם נאט"ו והתרחק עוד יותר מ
האיחוד האירופי. הוא התקרב ליריבותיה האיזוריות של ארה"ב – רוסיה ואירן – ורכש מרוסיה טילי נ"מ מתקדמים ובכך עשוי להעניק לה גישה לסודות נאט"ו. אנשי ביטחון טורקים תקפו באלימות מפגינים בוושינגטון.
למרות כל אלו, טראמפ נוהג בארדואן ביד רכה יחסית. לטראמפ היו השקעות בטורקיה לפני שנבחר לנשיא; הוא טוען שמדובר ב"
ניגוד עניינים קטן". הוא מכנה את ארדואן האיסלאמיסט "מנהיג מדהים" ו"חבר שלי". טראמפ דחה את הטלת העיצומים שהיה חייב על פי החוק להטיל על טורקיה בשל עסקת הטילים עם רוסיה. ממשלו גם עיכב צעדים נגד בנק טורקי שהפר את העיצומים על אירן.
ככל שהתנהלות זו מרגיזה את כולם מחוץ למעגל הפנימי שלו – כולל הסנאטורים הרפובליקנים – כך נדמה שטראמפ מרגיש יותר כאילו הוא נרדף על לא עוול בכפו. בעיני טראמפ, התרחקות מהממסד של וושינגטון היא מטרה בפני עצמה, וארדואן מגבה אותו: "לארה"ב יש ממסד שניתן לכנות Deep state ומובן שהם מפריעים", אמר.
השליטה של ארדואן בטראמפ התגלתה בצורה הברורה ביותר בנושא הכורדים, סבור אקונומיסט. ארדואן דרש שהכוחות האמריקניים יפנו את השטח בעוד חייליו דוחקים את הכורדים מגבול טורקיה-סוריה, ובכך שיחק על רצונו של טראמפ לסגת מן המלחמות במזרח התיכון. אבל המבצעים הכורדיים בצפון-מזרח סוריה, שנעשו בגיבוי אמריקני, היו מופת של הימנעות מסיבוך כוחות אמריקניים במלחמה בלתי נחוצה: הכורדים נלחמו עבורם. ייתכן שארדואן רצה למלא תפקיד זה – אבל מבחינתו,
אבו בכר אל-בגדדי היה אויב משמעותי פחות מאשר אסד או הכורדים.
החלטתו של טראמפ לנטוש את הכורדים הייתה מופת של שגיאה קשה. הוא חיזק את אסד ורוסיה, איתם כרתו הכורדים ברית מתוך יאוש. הוא גרם לארה"ב להיראות הפכפכה וחלשה. זה לא יוביל לנסיגה משמעותית של כוחות אמריקניים. זה גם לא היה נחוץ, משום ששליח ארה"ב כבר עמד להגיע להסכם על נסיגת הכורדים מאיזור הגבול. וזה הגביר את הרגשות האנטי-טורקיים בוושינגטון, כפי שבא לידי ביטוי בהחלטת בית הנבחרים להכיר ברצח העם הארמני.
דומה שכל אלו ריסנו במקצת את טראמפ: הוא לא הבטיח לארדואן להסיר את העיצומים עליהם החליט הקונגרס בשל הפעולה נגד הכורדים. ייתכן שהמצב הזה יהיה זמני בלבד, כאשר הרפובליקנים נכנסים למגננה בהליך ההדחה. אבל בכל מקרה, הנזק ליחסי ארה"ב-טורקיה הוא ארוך טווח ולא בטוח שניתן יהיה לתקנו.