שעות אחדות אחרי חיסולו של קסאם סולימאני הודיע המנהיג העליון של אירן,
עלי חמנאי, על מינויו של מחליפו: איסמעיל קעאני, שהיה עד אז סגנו של סולימאני. קעאני בן ה-62 היה כמעט בלתי ידוע עד השבוע שעבר, מציין וושינגטון פוסט.
בתפקידו הקודם פיקח קעאני על פעילות כוח קודס באפגניסטן, פקיסטן ורפובליקות מרכז אסיה. הוא רשם לזכותו מעט הישגים והתמקד ככל הידוע בניהול האדמיניסטרטיבי היום-יומי של הכוחות. קעאני נחשב מזה זמן רב ליורשו המיועד של סולימאני, אך הוא בעיקר איש ביורוקרטיה ונעדר את הכריזמה של קודמו ולא התבלט עד כה.
עם זאת, קעאני מביא עימו המשכיות לכוח קודס, שספג מכה קשה מאוד עם חיסולו של מפקדו. לתפקיד הסגן הוא נכנס ככל הנראה בסוף שנות ה-90 או בתחילת שנות ה-2000, וברשותו ידע מפורט על עבודת הכוח ועל פעילותו החשאית. לכן, ההערכה היא שתחת פיקודו יאופיין כוח קודס יותר בהמשכיות ופחות בשינוי, והוא לא יתקשה להיכנס לנעליו של סולימאני גם בתחום המבצעי.
קעאני הצטרף למשמרות המהפכה כגבר צעיר ב-1980, כאשר היה זה כוח קטן שתפקידו היה להגן על הרפובליקה האיסלאמית שהוקמה שנה לפני כן. הוא התקדם במהירות לתפקיד מפקד דיביזיה, ניהל קרבות במלחמת אירן-עירק בשנות ה-80 ופיקח על מבצעים בצפון-מזרח אירן – האזור בו נולד. ככל הנראה, קעאני סייע לברית הצפונית השיעית באפגניסטן, אשר ביקשה להפיל את שלטונו של ארגון הטליבאן הסוני. בין היתר, בשנת 1998 הוא שכנע את ההנהגה בטהרן להימנע מתגובה חריפה למתקפת הטליבאן על הקונסוליה האירנית בעיר מזאר א-שריף, בה נהרגו תשעה דיפלומטים.
לדברי הפוסט, סולימאני וקעאני חילקו ביניהם את העבודה: הראשון פעל בחזית המערבית של אירן, והשני – בחזית המזרחית. בשנת 2012 הטיל משרד האוצר האמריקני עיצומים על קעאני, בשל חלקו בהעברת מימון של כוח קודס לבעלי ברית של אירן במזרח התיכון, ובשל אחריותו להעברת נשק לגמביה בשנת 2010 כאשר זו התערבה בנעשה בניגריה. קעאני גם מילא תפקיד מרכזי בהקמת חטיבה של אפגנים שיעים שהופעלו בסוריה לצידו של משטר
בשאר אסד.
קעאני נהנה – כמו סולימאני – מיחסים אישיים טובים עם חמנאי, אליו יהיה מעתה כפוף במישרין. הקריירה הארוכה שלו בצמרת משמרות המהפכה מלמד רבות על האמון לו זכה מצד חמנאי וסולימאני כאחד. בצד החסרונות, אין לו ניסיון רחב בעולם הערבי – אזור חיוני מבחינת נסיונותיה של אירן להציב אתגר לכוחן הצבאי של ארה"ב וישראל. ככל הידוע הוא אינו דובר ערבית, ואין לו הבנה מעמיקה של האזור כפי שהייתה לסולימאני.
סביר גם להניח, שמאחר שתפקידו הקודם היה כאמור באסיה, אין לקעאני יחסי ידידות עם מפקדי הכוחות הפועלים בשליחות אירן בעולם הערבי, ודאי לא ידיעות עמוקה כמו זו שהייתה לסולימאני. כתוצאה מכך, ניתן לשער שהוא ינהל מרחוק את המבצעים, גם אם ישאף לחקות את מנהגו של סולימאני לצאת לשטח – ולו רק משום שסולימאני שילם בחייו על מנהג זה.