תופי המלחמה רועמים יותר מאשר אי-פעם בעבר – כותב (יופ ד', 8.1.20) ליאון פאנטה, מי שהיה שר ההגנה וראש ה-CIA בממשל אובמה, בוושינגטון פוסט על-רקע המשבר עם אירן. ההיסטוריה מלמדת, כי מלחמות פורצות לעיתים קרובות בשל כשלי מנהיגות: היא מתקשה להפעיל שיקול דעת מוצלח, טועה בציפיות לגבי הצד השני, מתעלמת ממודיעין ומסתמכת על אמונת השווא ולפיה די בהפגנת כוח כדי למנוע מלחמה.
כל הכשלים הללו קיימים כיום ביחסים בין ארה"ב לאירן, סבור פאנטה. שני הצדדים סברו בטעות שהם יכולים לפעול בבריונות כלפי האחר ולעשות מה שמתחשק להם. חסר רצון כלשהו לעצור ולנהל מו"מ רציני, ושני הצדדים עלולים להיקלע למלכוד של תגובות ותגובות-נגד – מה שעלול להוביל למלחמה ממושכת.
מנהיגי ארה"ב ואירן נכשלו בהשגת יעדיהם. הנשיא
דונלד טראמפ חשב שהוא יכול לסגת מהסכם הגרעין, להטיל עיצומים, לתגבר כוחות ולהכריח את אירן לשאת ולתת. בעוד הוא מדבר בתוקפנות, טראמפ שיגר מסרים סותרים לגבי נכונותו להפעיל כוח ולהמשיך להיות מעורב במזרח התיכון. הוא לא הגיב על התקפות אירניות קודמות, ונסיגתו הפתאומית מסוריה אותתה למדינות האזור שעליהן להסתדר בעצמן.
גם אירן שגתה, כאשר תקפה מיכליות נפט במפרץ הפרסי, השתמשה בשלוחיה כדי לתקוף את ארה"ב ובעלות בריתה, ובירי על הבסיס ליד כירכוכ בו נהרג אזרח אמריקני. מטרתה הייתה לדחוק את טראמפ מן המזרח התיכון, אך היא נכשלה: טראמפ הורה לתקוף מיליציה פרו-אירנית בסוריה ובעירק; מפגינים פרו-אירנים תקפו את שגרירות ארה"ב בבגדד; וטראמפ קיבל את ההחלטה הרת-הגורל לחסל את קאסם סולימאני. לאחר התקפת הטילים האירנית על שני בסיסים אמריקניים בעירק, העולם ממתין כעת לראות מה יהיה השלב הבא.
אין להתאבל על מותו של סולימאני, בשל אחריותו להריגתם של אלפי אזרחים חפים מפשע ושל מאות חיילים אמריקנים לאורך השנים. אבל העובדה היא, מציין פאנטה, שהריגתו – בניגוד להערכותיו של טראמפ – רק העלתה את סכנת המלחמה עם אירן. וושינגטון וטהרן החליפו איומים על התקפות נוספות. אנו מצויים על סיפה של מלחמה שאיש לא רצה בה, ואשר תעלה באין-ספור חללים ויהיה קשה לסיים אותה – מזהיר פאנטה.
טראמפ ניצב כעת בפני המבחן הגדול ביותר של נשיאותו. בשלוש השנים האחרונות הוא הציב סימן שאלה סביב תפקידה של ארה"ב בהנהגת העולם, מתח ביקורת על בריתות ולעיתים קרובות התעלם מעצותיהם של יועציו הצבאיים והדיפלומטיים המנוסים. הציוצים שלו מלמדים על חוסר הכרתו בסכנת המלחמה.
גורלה של הנשיאות וגורלה של ארה"ב תלויים בשאלה האם טראמפ יתחיל סוף-סוף להתייחס ברצינות לסכנת המלחמה ולאחריות המוטלת עליו כמפקד העליון. לא יהיה די בכוח צבאי לבדו. הלקח הכואב ביותר של מלחמות המאה ה-21 הוא, כי בהעדר מנהיגות חזקה – יאבדו חייהם של אמריקנים נוספים, מסיים פאנטה.