חלפו שבועיים מאז הטילה ממשלת ניו-זילנד סגר קורונה הדוק, תוך הגבלת התושבים לאיזורי מגוריהם, הקפדה של מרחק שני המטרים בכניסה לחנויות ועל מספר הנמצאים בתוכן, לצד גילוי היתרונות של למידה מרחוק. המטרה: לחסל את הקורונה, ולא רק להכיל אותה.
נדרשו עשרה ימים בלבד עד שסימני ההצלחה ניכרו בשטח, מדווח וושינגטון פוסט. מספר החולים ירד למרות עלייה במספר הבדיקות, ומספר המחלימים עלה על מספר הנדבקים. ראש הממשלה, ג'סינדה ארדרן, אינה מתכוונת להקל מוקדם מדי: ארבעת שבועות הסגר יושלמו, הבהירה. מה מקור ההצלחה?
זה התחיל ב-19 במארס: המדינה, שחלק ניכר מכלכלתה מבוסס על תיירות (4 מיליון בשנה, כמעט כמספר תושביה), עשתה את הבלתי יאמן וסגרה לחלוטין את גבולותיה לכניסת זרים. כעבור יומיים הופיעה ארדרן בנאום לאומה ממשרדה – הראשון מסוגו מאז 1982 – והודיעה על תוכנית בת ארבעה שלבים, שהאחרון בהם הוא סגר מלא.
למחרת התקשרו אליה שורה של בכירים במשק וביקשו לעבור מיד לשלב 4. הנימוק: תראי מה קורה באיטליה ובספרד; ברור שיהיה צורך בסגר, אז מוטב שהוא יהיה מיידי וחד. ב-23 במארס נאמה ארדרן שוב והקציבה 48 שעות להכנות לסגר, במתכונת המוכרת בישראל: מותר לצאת רק לעבודה חיונית, לקניות או לאימון ליד הבית.
מהרגע הראשון, ארדרן ואנשיה דיברו בשפה פשוטה וברורה: הישארו בבית. הימנעו מקשר עם איש מחוץ למשק ביתכם. תהיה אדיבים. כולנו באותה סירה. היא עשתה זאת לרוב במסיבות עיתונאים, בהן דנה בכל הנושאים, וגם העלתה פוסטים לפייסבוק – אחד מהם בעודנה יושבת על מיטתה, לבושה בטרנינג. היו ביקורת והפרות, כולל מצד שר הבריאות שנתפס עם משפחתו בחוף (ארדרן אמרה שהייתה מפטרת אותו אלמלא חיוניותו במשבר), אבל הייתה תחושה של מטרה משותפת.
מפלגת האופוזיציה העיקרית, המפלגה הלאומית, הבהירה שלא תמתח ביקורת על הממשלה אלא תסייע לה.
המאמצים משתלמים, מדווח הפוסט. מספר המתים הגיע לשיא של 89 ב-2 באפריל, אך ירד ביומיים הבאים ל-67 ול-54. הרוב המכריע של המקרים היו קשורים לתעבורה בינלאומית, מה שאפשר לאתר בקלות יחסית את החולים. מאחר שיש רק מעט מקרים של שרשרת הדבקה, בתי החולים אינם מוצפים. זהו ניצחון של המדע והמנהיגות, אומר פרופ' מייקל בייקר, מן האפידמולוגים המובילים במדינה, המשבח את האסטרטגיה של ארדרן: לא לשטח את העקומה אלא למחוק אותה.
יש לזכור, כי ניו-זילנד היא אי, מה שהקל עליה לסגור את הגבולות. עוזרת גם העובדה שהמדינה מרגישה לעיתים כמו כפר בו כולם מכירים את כולם, כך שהמסרים עוברים במהירות. האתגר הבא: ברגע בו הנגיף ייעלם, כיצד להבטיח שהוא לא יחזור. הממשלה לא תוכל לאפשר כניסה חופשית של תיירים כל עוד הנגיף מסתובב ברחבי העולם, אך המגבלות בתוך המדינה יוקלו במידה רבה והחיים יחזרו כמעט למסלול מלא. ארדרן שוקלת בידוד חובה למי שיחזרו למדינה לאחר הסרת המגבלות החיצוניות: "אני רוצה חומת מים בכניסה אלינו ואנחנו יכולים לעשות זאת היטב".