כאשר תיכתב ההיסטוריה של מגיפת הקורונה, ההתנפלות על נייר הטואלט תהיה הערת שוליים – אך כנראה ארוכה במיוחד, צופה מארק פישר, כתב בכיר בוושינגטון פוסט, משום שהיא מלמדת רבות על האופן בו אנו מגיבים למשבר.
המרדף אחרי נייר הטואלט הפך לסוג של אובססיה המזינה את עצמה: המרכול השכונתי אינו מקבל מספיק נייר טואלט ממחסני הרשת, שאינה מקבלת מספיק מהיצרנים, שאינם מצליחים לעמוד בביקוש. ההסברים הכלכליים והלוגיסטיים לתופעה שנויים במחלוקת, ויש שורה של תיאוריות המבקשות להסביר אותה. מומחים שעסקו בנושא במשך שנים מנסים להסביר אותו כעת, תוך שהם ספונים בבתיהם: מדוע שרשרת האספקה נסדקה? מדוע נייר הטואלט מקבלת עדיפות על פני לחם וחלב?
כמו הנגיף, גם בעיית נייר הטואלט היא כלל-עולמית. בית קפה באוסטרליה החל לקבל גלילי נייר טואלט כתשלום: שלושה גלילים לספל קפה. שודדים חמושים פשטו על מרכול בהונג-קונג וכל שלקחו היה 600 גלילים. חנות בגרמניה מכרה את נייר הטואלט במגרש החניה כדי לעמוד בביקוש. בטקסס התהפכה משאית נושאת נייר טואלט ותכולתה התפזרה וחסמה כביש בין-עירוני מרכזי. בארבעת השבועות האחרונים רכשו האמריקנים נייר טואלט ב-1.4 מיליארד דולר, כפליים מאשר בתקופה המקבילה אשתקד; רק המכירות של נוזלי חיטוי ומגבונים עלו בשיעור חד יותר.
אז מה ההסבר? יש שתי תיאוריות מרכזיות. האחת: אנחנו קונים יותר מדי נייר טואלט משום שאנו חוששים מפני מחסור כאשר נזדקק לו בפועל. השנייה: אנחנו משתמשים ביותר נייר טואלט בבתים משום שאנחנו מבלים בהם הרבה יותר זמן. ויש עוד תיאוריה: שתי הקודמות כאחת נכונות, אומר דאג בייקר, סגן נשיא איגוד ענף המזון המייצג יצרנית, מפיצים וקמעונאים.
לדבריו, יש מקומות בארה"ב בהם לקוחות ממלאים את העגלות אך ורק בנייר טואלט, הביקוש הוא בלתי צפוי ונותר כזה. זוהי תופעה מוכרת: הלקוחות מנקים את המדף לקראת סופות שלגים והוריקנים, והמערכת מתאזנת עד מהרה. אבל משבר הקורונה מותח את הגבולות, משום שהוא הזניק את הביקוש בכל רחבי המדינה, נמשך זמן רב ואיש אינו יודע מתי יסתיים.
חלק שני של הבעיה: כל הלקוחות רוצים את אותו מוצר, אך הענף מייצר סוגים שונים שלו. נייר הטואלט הביתי הוא רך, מגיע באריזות קטנות ומופץ בידי חברות אחרות מאלו המפיצות את אריזות הענק של הנייר הפחות-רך המיועד למוסדות ולשירותים ציבוריים. חלק שלישי של הבעיה: המפעלים צריכים להתאים את עצמם לביקוש הגדל, וזה לוקח זמן. כך למשל, צריך להוסיף ברקודים על כל גליל בחבילות הגדולות.
המחסור לא ייעלם בשבועות הקרובים, צופה פישר: המכונות ימשיכו לעבוד, הקונים ימשיכו לאגור, אבל לבסוף הביקוש יירגע. בינתיים יש לקוות שלא יצוצו תופעות שליליות מצד הנואשים לנייר טואלט, כגון יצירת שוק שחור למוצר. בשנות ה-90 של המאה הקודמת פוטר מנהל באצטדיון הווטרנס בפילדלפיה, לאחר שהתברר שגנב נייר טואלט ב-34,000 דולר ומכר אותו. המקרה הוביל את אחד מאנשי העירייה לומר: "שמע, הוא באמת ניגב את האצטדיון".
רונלד בלומר, שכתב ספר על תולדות נייר הטואלט, אומר, שהוא הפך למוצר חיוני לאחר שבשנות ה-40 שכנעו היצרנים את האמריקנים שזהו המצב. "הם היו צריכים לשכנע אנשים להשתמש בו. הם ניהלו מסע פרסום ענק שהבהיל נשים, עם מנתחים בכפפות שאמרו: חבל שהיא לא קנתה לבעלה את נייר הטואלט הנכון". בלומר מעיר, שבשעת חרום יש תחליפים לנייר טואלט – ניירות רגילים, כפי שעשו אבות-אבותינו – אבל מודע לכך שאין סיכוי שהדבר יקרה. עשרות שנים של פרסומות אשר הציגו את נייר הטואלט כחבר קרוב, מובילות כעת לראות אותו כנשק סודי כנגד כוחות האופל המאיימים עלינו.