כל תשומת הלב העולמית מרוכזת בקורונה. אולי זהו צירוף מקרים בלבד, שגרם לכך שסין בחרה ברגע הזה כדי להדק את פיקוחה על ים סין הדרומי, לעצור את מנהיגי המחאה הדמוקרטית בהונג-קונג ולפגוע בחוק השורר במושבה זו. אבל אולי לא. שליטים סמכותנים מבינים שזהו הרגע המושלם לבצע פעולות מקוממות, כי העולם בקושי ישים לב – כותב אקונומיסט.
מעשיה של סין בהונג-קונג מטרידים במיוחד. מאז הוחזרה בידי בריטניה לסין ב-1997, הובטחו בה
חופש הביטוי, חופש ההתכנסות ושלטון החוק. אבל המפלגה הקומוניסטית רצתה מאז ומתמיד למחוץ את תרבות המחאה של הונג-קונג. חוק 22 של "חוק הבסיס" (מעין חוקה) אוסר על פקידים סיניים להתערב בענייניה הפנימיים של הונג-קונג; הפרשנות המקובלת כללה בו את משרד האינטרסים הסיני במושבה. אבל ב-17.4.20 הודיע העומד בראשו, כי סעיף זה אינו חל עליו.
הקורונה היא מצב חירום יוצא דופן. 84 ממשלות משתמשות באמצעים חריגים כדי להילחם במגיפה, אך במקרים רבים זוהי כסות לצעדים המאיימים על שורשי הדמוקרטיה ועל האיזונים המוסדיים. קחו לדוגמה את הונגריה, בה פוגע ראש הממשלה,
ויקטור אורבן, מזה עשור באיזונים ובבלמים. כעת מתיר לו החוק לשלוט מכוח צווים ובפועל הוא הפך לדיקטטור. הונגריה חברה באיחוד האירופי, אך מתנהגת כמו טוגו או סרביה, שגם מנהיגיהן נטלו לעצמם סמכויות דומות בחסות הקורונה.
הפחד שורר בכל ורבים מבקשים מנהיגות בטוחה אל מול המשבר. בעלי שאיפות רודניות נוטלות לעצמם כלים קיצוניים, בנימוק שהדבר נחוץ להבטחת בריאות הציבור. גם ממשלות ליברליות מגבילות התכנסויות מחשש להתפשטות הנגיף; הסמכותנים – בהודו, רוסיה, אפריקה ודרום אמריקה – שמחים שיש להם תירוץ מכובד למנוע הפגנות. הקורונה מספקת סיבה לדחות את הבחירות (בוליביה) או לקיים אותן כאשר האופוזיציה אינה יכולה לפעול (גינאה). נשיא אייזרבג'אן מזהיר בגלוי שישתמש בהגבלות הקורונה כדי לבודד את האופוזיציה. בטוגו יש צורך בתעודות בוחר כדי לקבל סיוע – אך האופוזיציה החרימה את קבלתן. מפלגתו של נרנדרה מודי צוברת אהדה מצד ההינדים באמצעות הטענה לפיה המוסלמים מפיצים את הנגיף.
המאבק בקורונה מחייב פגיעה בפרטיות כדי למצוא את מי שנדבקו; דמוקרטיות מבוססות לא ינצלו לרעה את הסמכות לעשות זאת. משטרים כמו הרוסי והסיני מיישמים בחדווה אמצעים טכנולוגיים כדי לדעת היכן נמצא כל אזרח; חוק החירום בקמבודיה אינו מגביל בצורה כלשהי את השימוש במעקבים אלו. משטרים אחרים משתמשים בחשש מפני "פייק ניוז" על הקורונה כדי לסתום את פיהם של מבקריהם. "כל מי שמותח ביקורת הוא בוגד", קבע הגנרל הלובי חליפה היפטר. ירדן, עומאן, תימן ואיחוד האמירויות סגרו את העיתונים המודפסים, בטענה שהנייר עלול להעביר את הנגיף.
כאשר העיתונאים ופעילי זכויות האדם אינם יכולים לדבר, איש אינו יודע אם המצב אינו גרוע עוד יותר – מדגיש אקונומיסט. כמה מתנגדי משטר נכלאו בנימוק ש"הפרו את תקנות הבידוד"? מתוך הסכומים העצומים המופנים למאבק במגיפה, כמה נגנב בידי שליטים ומקורביהם? מחקר של הבנק העולמי מצא, כי במקביל לסכומי סיוע גדולים המגיעים למדינות עניות – חלה עלייה חדה בסכומים המוצאים את דרכם למקלטי מס. וזה היה לפני המיליארדים של הסיוע למאבק בקורונה.
"נכון לעכשיו, הבריאות קודמת לחופש", אמר ראש הממשלה הסמכותני של תאילנד, פראיוט צ'אן-אוצ'ה. אך פעולות רבות שעושים שליטים כמותו, למעשה פוגעות בבריאות – טוען אקונומיסט. צנזורה בולמת את המידע ומונעת מאבק מבוסס נתונים במחלה, וגם מעודדת את השחיתות. אכיפה בררנית של המרחק החברתי הורסת את האמון בממשלה, הנחוץ כדי שהתושבים יצייתו להנחיות.
הקורונה הופכת אנשים לעניים יותר, חולים יותר וכועסים יותר. הנגיף אדיש לתעמולה ולמשטרה החשאית. חוסר יכולתם של שליטים סמכותנים לפעול נגד המגיפה יפגע במיתוס עליו הם מבוססים. במצב כזה, חלקם עשויים לאבד את השליטה על המתרחש. אך נכון לעכשיו, התנועה היא בכיוון ההפוך: הסמכותנים חוטפים מכל הבא ליד על חשבון אזרחיהם.