דניאל פינקלשטיין, בעל טור בכיר בטיימס הלונדוני, מציע לקוראיו: הבה ונתכונן לאירועים בקנה המידה של הקורונה – סופות, שטפונות, מגיפות, שינויי אקלים – כדי שניתן יהיה לגבור עליהם. ויש לו גם מתכון.
הרעיון הראשון בא מווינסטון צ'רצ'יל, שבחודש הבא ימלאו 80 שנה לנאום "דם, יזע, עמל ודמעות" שהציע לציבור הבריטי עם מינויו לראשות הממשלה, ומדיניות של "ניצחון בכל מחיר". בניגוד לאחרים, צ'רצ'יל הבין שבריטניה לא תשרוד בלי ניצחון. הלקח הוא, שלא מספיק להעריך את סיכויי ההצלחה של פעולה, אלא גם מה יקרה אם היא לא תינקט. אין להתעלם מסיכונים ניכרים רק משום שההסתברות להתרחשותם היא נמוכה, כפי שרובנו נוטים לעשות. אנחנו קצרי טווח במחשבתנו ולא אוהבים להוציא כסף על משהו שאולי יקרה בעתיד.
רבים אומרים שהדבר הראשון שיש לעשות אחרי משבר הקורונה הוא להעלות את השכר לבעלי ההכנסות הנמוכות. הם אולי צודקים, טוען פינקלשטיין, אך בראש סדר העדיפות צריך לעמוד התכנון ארוך הטווח ולא התועלת קצרת הטווח. אנחנו אופטימיים מטבענו, וסבורים שאסונות אומנם צפויים להתרחש אך לא בקרוב. יש הרוכשים מקלטים יקרים נגד הוריקנים, אך אינם מתקינים אותם אפילו כאשר סופה מתקרבת; תמיד יש הרבה דברים אחרים לעשות.
הייתם חושבים שלכל הפחות כאשר האסון מגיע, נהיה מוכנים לקראתו אם יישנה. למרבה הצער, לא זה המצב – טוען פינקלשטיין. אנחנו נוטים להיות שכחנים בצורה שלא תיאמן, במיוחד כאשר ההשלכות הרגשיות נמוגות. ההוכחות לנטייה שלנו נגד הכנות מוקדמות הן כה ברורות, עד שאין טעם להתעלם מהן. מציאת הדרך כיצד להתגבר על הנטייה הזאת, היא האתגר המרכזי בפני ההכנה מראש.
תהליך רשמי כלשהו – למשל, דיון שנתי ברשות המחוקקת על מצב המוכנות לאסונות – יכול לסייע. מערכת כזו הייתה דנה בצורה רצינית יותר בתוצאות התרגיל שערכה ממשלת בריטניה ב-2016, ואשר גילה את חוסר המוכנות למגיפה. אבל יש להיות מציאותיים: קשה מאוד להיפטר מההטיות הללו, ואי-אפשר להתכונן לכל תרחיש. לכן, יש להשקיע בטכנולוגיות שיכולות לתת מענה לנטיות האנושיות שלנו – אופטימיות-היתר והשכחנות.
ב-15-10 השנים הבאות עשויים מחשבי קוונטום להתחיל לסייע בפתרון בעיות שעד כה לא ניתן היה לפתור בעזרת מחשבים רגילים, כאשר הם יבצעו בתוך שעות חישובים כימיים ורפואיים שכיום מצריכים מיליוני שנים. השינוי במהירות ובהיקף שיביאו מחשבים אלו, יחולל מהפכה גדולה לפחות כמו המהפכה הדיגיטלית שאנו מצויים בעיצומה. השאלה איננה האם ניתן לבצע את המעבר למחשבי קוונטום, אלא כמה מוקדם.
רצוי שהמעבר יהיה מהיר ככל האפשר ויש להשקיע בטכנולוגיה הזאת, סבור פינקלשטיין. ספקולטיבית ככל שתהיה המחשבה על דור המחשבים הבא, היא פחות ספקולטיבית מאשר המחשבה שלפתע-פתאום נהיה הרבה יותר טובים בחשיבה לעתיד. מחשבי הקוונטום יעשו זאת במקומנו, והגיע הזמן לבצע קפיצה זו.