שבועיים חלפו מאז החל גל ההפגנות בארה"ב בעקבות הירצחו של ג'ורג' פלויד בידי השוטר דרק צ'ובין במיניאפוליס, ולא נראה שהוא דועך. להפך: המחאה הפכה להיות גלובלית והפגנות התקיימו ב-150 ערים, תוך הפרת כללי הריחוק החברתי. ניו-יורק אף מעריך (8.6.20), כי ייתכן שבניגוד למחאות קודמות בשל אירועים דומים – הפעם יהיו להפגנות השלכות מאריכות ימים. רבים מן המפגינים אומרים, כי המשבר הכלכלי בשל הקורונה ממילא פינה את זמנם. וייתכן שהוא גם שופך אש על מדורת המחאה.
השפעתם הגוברת של המפגינים באה לידי ביטוי בתחילת השבוע, כאשר יותר ויותר בעלי תפקידים הודיעו שיפעלו להגביל את כוחה של המשטרה. ראש עיריית ניו-יורק, ביל דה-בלאסיו, הבטיח לקצץ את תקציב המשטרה ולהשקיע יותר בשירותים סוציאליים. במיניאפוליס הבטיחו רוב מוחלט של חברי מועצת העיר להציג מערכת חדשה לביטחון הציבור, בעיר בה המשטרה מואשמת מזה זמן רב בגזענות.
מהומת ומאסרים שברו הפגנות גדולות קודמות, אך המפגינים הנוכחיים מכריזים שהתגובה הקשוחה של המשטרה רק מחזקת את מחויבותם להישאר ברחובות. לאחר שהמשטרה השתמשה בשבוע שעבר בגז מדמיע נגד מפגינים ליד הבית הלבן, גדל מספרם בימים הבאים. הטיימס מזכיר, כי מאחר שההפגנות הן על הרבה יותר מאשר הירצחו של פלויד, אי-אפשר להרגיע את המפגינים רק על-ידי הגשת כתב אישום נגד צ'ובין והשוטרים שהיו עימו ולא עשו דבר, כפי שהיה במקרים דומים בעבר.
פעילים ואקדמאים אשר חקרו גלי מחאה קודמים – בעקבות הרג אזרחים בידי המשטרה, מעשי רצח בבתי ספר, סביב זכויות נשים ובסוגיית ההגירה – אומרים שהזעם הרחב בשל האפליה הגזעית והמשבר הכלכלי עשוי להעצים את השפעות הגל הנוכחי. ג'ודי דייוויד-ארמור, פרופסור למשפטים מאוניברסיטת דרום קרוליינה, אומרת שבעבר היה נהוג להקים ועדה, להכריז שנמצא פתרון – ו"תראו לאן זה הביא אותנו".
פעילים חברתיים אומרים, כי חלק מהאנרגיה המניעה את גל המחאה תתפוגג – אבל נראה להם שמדובר ביצירת גל חדש של פעילים המונעים מכעס כבד ונרחב. יש זעם אמיתי על כך ששוטרים הורגים גברים ונשים אפרו-אמריקנים, על חוסר השוויון הכלכלי בעת ש-13% מן האמריקנים מובטלים ועל הכישלון הפוליטי לנוכח מגיפה שהרגה למעלה מ-100,000 אמריקנים.
פעילים בדרום פלורידה אמרו לטיימס, כי הם מנסים לשמר את האנרגיה הנוכחית על-ידי החתמת מתנדבים, קיום הכשרות והבטחת הכסף הדרוש כדי לקנות דלק ולהגיע למוקדי ההפגנות היומיים הרבים. אחת מהם, טיפאני בורקס, אומרת כי בעבר התנופה הלכה ודעכה – אך כעת אנשים רוצים לדעת כיצד לתכנן הפגנות. אסא רוג'רס-שאו סיפר, כי הוא מחלק את זמנו בין הפגנות לבין הבטחת קיומם של כלים להמשך ההפגנות – כמו למשל הכשרה וירטואלית בה השתתפו 200 איש.
פעילים ברחבי המדינה אומרים, כי בעוד התקשורת שמה לב לבניינים בוערים או לשחורים הרוגים, הרי שמחאותיהם ודרישותיהם לרפורמות מעולם לא פסקו. בעיר פרגוסון שבמדינת מיזורי, בה נורה למוות מייקל בראון – שחור בן 18 – בידי שוטר לבן בשנת 2014, עמלו פעילים שחורים מאז על-מנת להכניס שינויים במשטרה, בבתי המשפט ובמנהיגות הפוליטית של העיר. בשבוע שעבר נבחרה ראש העיר האפרו-אמריקנית הראשונה של פרגוסון, אלה ג'ונס.
בבולטימור התכנסו מדי יום רביעי בני משפחתו של טויריין ווסט, אשר נהרג לאחר מאבק עם המשטרה ב-2013, כדי לדרוש צדק ולהזכיר את קורבנות האלימות המשטרתית. במרכז לוס אנג'לס הפגינו פעילים שחורים מדי שבוע במשך למעלה משנתיים, כאשר לפעמים הם מנו עשרות בודדות; בשבוע שעבר הגיעו אלפים – הוכחה לכך שמותו של פלויד שימש זרז לעבודה שביצעו פעילים מקומיים לאורך שנים. "חיכינו שהימים הללו יבואו, שאנשים יזרמו לרחובות", אומרת ולרי ריוורה, שבנה נהרג מאש המשטרה בשנת 2017.