השאלה המרכזית הניצבת בפני נאט"ו בעשור הקרוב היא כיצד להתמודד עם כוחה הגובר של סין – וכיצד לעשות זאת כאשר דונלד טראמפ שוב יוצר בעיות, כותב אקונומיסט.
וול סטריט ז'ורנל חשף בתחילת החודש, כי טראמפ מתכנן להוציא מגרמניה בחודש ספטמבר 9,500 חיילים – למעלה מרבע מ-34,500 האמריקנים המוצבים בה. מזכר שהכין היועץ לביטחון לאומי, רוברט או'בריאן, קובע שהמספר המירבי של חיילי ארה"ב בגרמניה יהיה 25,000 – פחות ממחציתם מהתקרה הנוכחית. טראמפ מתלונן מזמן שגרמניה אינה מגיעה לרף הנדרש של הקצאת 2% מהתוצר לביטחון. הוא עשוי להעביר את החיילים לפולין, העומדת בדרישה זו.
טרם ברור האם המהלך יבוצע, אך בגרמניה כבר כועסים על כך שאיש מן הממשל האמריקני לא טרח לשוחח עם ברלין. מזכ"ל נאט"ו, ינס שטולטנברג, סירב להגיב, ורק אמר שהנוכחות הצבאית של ארה"ב באירופה טובה לשני הצדדים. הוא גם הזכיר, שארה"ב משתמשת בבסיסיה בגרמניה לפעולות גם באפריקה ובמזרח התיכון. בעיות נוספות נגרמות בשל הקורונה, שאילצה את נאט"ו לבטל אימונים, אם כי שטולטנברג אומר שהפעילות המבצעית לא נפגעה; אך נאט"ו מתכוננת לאפשרות של גל נוסף בדצמבר.
כאמור, גם התכנון לטווח ארוך מעסיק את הברית. שטולטנברג פרסם קווי יסוד לנאט"ו בשנת 2030 והצביע על שלושה תחומים המצריכים שינוי והתאמה. האחד: להבטיח את העוצמה הצבאית על ידי השקעה בטכנולוגיות חדשות. השני: להגביר את האחדות הפוליטית. בהקשר זה הוא מציין, כי הקורונה מלמדת על הסכנה שבהסתמכות-יתר על מוצרים סיניים ועל הצורך להגדיל את הייצור המקומי. השלישי: הצורך בגישה גלובלית יותר, במיוחד מול סין.
אקונומיסט מזכיר, כי מאחר שנאט"ו הוקמה כדי להתמודד באירופה מול בריה"מ, עלו ספקות לגבי ההצדקה להמשך קיומה. הברית אמנם הגיעה עד לאפגניסטן, אך תגובה לאתגר הסיני היא חדשה לגמרי. סין קרובה לאירופה מכדי להתעלם ממנה: היא פועלת בכל רחבי העולם ובכל התחומים, שלא לדבר על תמרונים משותפים עם רוסיה. תקציב הביטחון שלה הוא השני בגודלו בעולם וברשותה טילי שיוט היכולים לפגוע בכל רחבי נאט"ו.
כיצד עשויה להיראות מדיניות נאט"ו כלפי סין? הברית עשויה להקים צוות שינהל שיחות עם סין, בדומה לזה שיש לה עם רוסיה. היא יכולה לקיים תמרונים משמעותיים יותר עם בעלות בריתה באוקיינוס השקט, ואולי אף להקים מפקדה קטנה באיזור לתיאום הפעילות. שטולטנברג אינו מוכן להיכנס לפרטים, אך מדגיש שמשמעות הדבר איננה מעבר של נאט"ו לים סין הדרומי. הוא כן רואה בעיני רוחו שיתוף פעולה קרוב יותר עם מדינות כמו אוסטרליה, יפן, ניו-זילנד וקוריאה הדרומית. שרת ההגנה האוסטרלי, לינדה ריינולדס, תשתתף השבוע במפגש שרי ההגנה של נאט"ו – השתתפות ראשונה מסוגה בדיונים כלליים ולא על מבצע ספציפי.
לדעת אקונומיסט, רעיון אחד יוביל את האסטרטגיה המתגבשת: הברית עצמה מעניקה לחברותיה יתרון מול סין. למרות שייתכן שהתוצר הסיני יהיה בקרוב גדול מזה האמריקני, לנאט"ו יש מיליארד תושבים ומחצית מן העוצמה הצבאית והכלכלית של העולם. טראמפ מפקפק בה, בחוסר תבונה. ג'ו ביידן מאותת על גישה הפוכה: טוני בלינקן, מיועציו הבכירים בתחום החוץ, הדגיש בחודש שעבר את הצורך החיוני בשיתוף פעולה עם מדינות דמוקרטיות באירופה ובאסיה. הוא הזכיר, כי בעוד ארה"ב היא רבע מהכלכלה העולמית – יהיה לסין הרבה יותר קשה להתמודד עם 60% מהתוצר העולמי שבידי נאט"ו.