בוריס ג'ונסון אוהב את הריח של בטון לח על הבוקר. כמו אנציקלופדיה לילדים משנות ה-60 של המאה הקודמת, נאומיו מתארים את בריטניה עטויה בשמלת פלדה וזכוכית ומרושתת ברכבות מהירות. תוכניותיו להשקיע סכומי עתק בתשתיות כדי לקדם את האיזורים העניים של בריטניה נתקעו בשל הקורונה, אך בשבוע שעבר (30.6.20) הוא חזר לחלומו: "לבנות, לבנות, לבנות" אמר. המטרה כעת: בנייה כדי להיחלץ ממיתון המגיפה, כותב אקונומיסט.
בנאומו הכריז ג'ונסון, כי ממשלתו תדבק בתוכניתה המקורית להשקיע בתשתיות 3% מן התוצר – השיעור הגבוה ביותר מזה יובל שנים. היא גם תאיץ השקעה של 5 מיליארד ליש"ט בשיפוץ כבישים, בתי ספר ובתי חולים. מאחר שלכלכלה לא תהיה בעיה לספק את הדרישה המוגדלת בתחום הבנייה, יש לכאורה היגיון בהשקעות אלו. אבל אין ממש בהשוואה שביצע ג'ונסון בין תוכניתו לבין ה"ניו דיל" של פרנקלין דלאנו רוזוולט לפני 85 שנה. רוזוולט הזניק את ההוצאה הממשלתית מ-4% מהתוצר ב-1930 ל-10% ב-1939; בבריטניה היא כבר עומדת על 40% וצפויה להישאר כזאת עד 2024. כיום יש צורך בעובדי בניין מיומנים, ובריטניה סובלת ממחסור בכאלה.
לצד זאת, יש נקודת דמיון משמעותית: לרוזוולט לא הייתה תוכנית-אב להציל את ארה"ב, אלא רק תחושת בטן שזה יעבוד ויזכה לתמיכת הציבור. גם לג'ונסון אין איזשהו מבט-על. השקפתו לפיה בריטניה צריכה אנרגיה ירוקה יותר, חוקי תכנון ובנייה גמישים יותר ועובדים מיומנים יותר משותפת לו ולקודמיו. הוא אינו אומר מהם האמצעים שישמשו לקידום השכבות החלשות וכיצד תימדד הצלחתם.
"אין להם מפה ואין להם תיאוריה של שינוי", אומר חבר פרלמנט מן המפלגה השמרנית השלטת. "מאחורי האמירה שאנחנו צריכים עוד תשתיות, מסתתרת שורה של שאלות: מדוע ולשם מה?", מוסיף קולין טלבוט מאוניברסיטת קיימברידג'. התשובה תלויה חלקית בשאלה האם הפתרון הטוב יותר לערים במצוקה, כמו וויגן וקייליי, הוא הפיכתן למרכזים איזוריים – פתרון שפוליטיקאים מקומיים אוהבים, אך קשה ליישמו. יצירת מרכז שכזה תלויה בעובדים מיומנים, מה שמחייב חינוך, רווחה ובריאות ציבורית ברמה גבוהה – ותשתיות לבדן אינן מספיקות לכך.
שינויים משמעותיים יותר במדיניות הפיסקלית של ממשלת בריטניה צפויים בעידכון התקציב עליו יודיע השבוע (8.7.20) משרד האוצר, צופה אקונומיסט. המשרד אמור להודיע על מה שיחליף, אם בכלל, את התוכנית המממנת כעת את שכרם של 9 מיליון בריטים שיצאו לחל"ת ואשר אמורה להסתיים בחודש אוקטובר. יש דיבורים על הארכת הסיוע, אולי למגזרים שנפגעו קשה במיוחד מן הקורונה כמו מסחר ואירוח. ייתכן גם קיצוץ במע"מ, שוב – למגזרים הנפגעים.
קידום השכבות החלשות הוא משימה פוליטית לא פחות מאשר כלכלית. ג'ונסון רוצה להראות לבוחריו שקולותיהם נשמעים. חברי הסיעה מצפון אנגליה – החלק העני של המדינה – הציגו לו רשימת קניות של כבישים ומסילות, מה שמעיד על פרויקטים מהירים במקום על אלו שבאמת יכולים לשנות את עתידה של כלכלת בריטניה.
טענתו של ג'ונסון לפיה בריטניה שמחוץ ללונדון "מוזנחת ובלתי אהובה" נוחה מבחינה פוליטית אך מטופשת, טוען אקונומיסט. בעיית חוסר השוויון בין חלקי בריטניה מעסיקה את ראשי ממשלתה מזה 60 שנה, ללא התקדמות של ממש. מצב זה מצדיק בחינה מחודשת, אבל כל פתרון של ממש יצריך 25 שנה עד שפירותיו ייראו והסכמה בין-מפלגתית. ג'ונסון רוצה להראות הישגים בבחירות 2024 ולמחוץ את הלייבור.