תלמידי ההשכלה הגבוהה האמריקנית (המוסדות המכונים בארה"ב "קולג'ים") תוהים כיצד ייראו חיי הקמפוס בסתיו הקרוב, עם בדיקות חום, מסיכות, כיתות ריקות למחצה ואולי בלי משחקי פוטבול. ייתכן שתהיה להם עוד הפתעה: העדר מרצים, מדווח ניו-יורק טיימס. אלפי מרצים, בכל הדרגות, במכללות ובאוניברסיטאות הודיעו בימים האחרונים להנהלות, כי אינם מוכנים לחזור להוראה פרונטלית כל עוד אין חיסון לקורונה.
למעלה מ-75% מן המוסדות החליטו לחדש את ההוראה בסתיו הקרוב, אך עמדת המרצים יוצרת סימן שאלה גובר סביב האפשרות לממש החלטה זו. עמדתם באה לנוכח התפרצות ניכרת של המגיפה בערי האוניברסיטאות בשבועות האחרונים, בהן שוהים חלק מן הסטודנטים – הן במתחמי הלימוד והן במתקני הספורט; הספורט במכללות הוא שלב מרכזי בדרך לקריירה מקצוענית בתחום זה.
למעלה מחודש לפני הפתיחה-מחדש המתוכננת של הקולג'ים, קשה לדעת כמה מן המרצים יסכימו ללמד פנים אל פנים; הן המוסדות והן המרצים מתכננים קדימה. בדיקה של אוניברסיטת קורנל בקרב עובדיה העלתה, כי שליש מהם אינם רוצים ללמד פרונטלית, שליש מוכנים לעשות זאת אם יובטח בטחונם ורק שליש רוצים ואף להוטים לחזור לכיתות.
בכמה מוסדות מובילים – כגון פן סטייט, אוניברסיטת אילינוי, נוטרה דאם ואוניברסיטת ניו-יורק – אף נחתמו עצומות בטענה שאין היוועצות בחברי הסגל ושהם נדחפים מהר מדי בחזרה לכיתות. בעצומה באוניברסיטת אילינוי נאמר, שהיא ידועה בחייה התוססים – ואין זה סביר לצפות מ-50,000 סטודנטים לנהוג בהתאם להנחיות הקורונה. 1,000 מחברי הסגל של פן סטייט דורשים מההנהלה לכבד את האוטונומיה שלהם להחליט האם יחזרו לכיתות או ימשיכו ללמד און-ליין.
מנהלי האוניברסיטאות אומרים, כי הם נוקטים בכל אמצעי הזהירות הנחוצים, וכי הוראה פנים אל פנים היא מה שרוצים רוב הסטודנטים, משפחותיהם ואפילו חברי הסגל. עם זאת, מציין הטיימס, חלק מהדאגה נובעת מכך שהגיל הממוצע של חברי הסגל האקדמי גבוה בהרבה משל המשק בכללותו: 37% מהם בני 55 ומעלה, לעומת 23% בכל המשק האמריקני; ושיעור גדול יותר מהם ממשיכים לעבוד אחרי גיל 65 ולפיכך מצויים בסיכון מוגבר ללקות בקורונה. גם המרצים הצעירים מודאגים: חלקם צריכים לטפל בילדיהם שלא יחזרו לבתי הספר, לחלקם יש מחלות רקע והם אינם רוצים לסכן את קרוביהם המבוגרים.
מרצים רבים דורשים לאפשר לכל מי שמעוניין בכך ללמד מרחוק במקום לחזור לכיתות, וטוענים שזהו המינימום המגיע להם מבחינת הזכות לפרטיות שלהם ושל משפחותיהם. אולם מוסדות רבים מפנים אותם למחלקת משאבי האנוש, כדי לקבל החלטות פרטניות – ולעיתים התשובות שליליות, כמו למשל שהצורך לטפל בילד אינו עילה להיעדרות מן הכיתה. במקרה אחר, התעלמה הנהלתה של אוניברסיטה מכך שרבים מן הסטודנטים עוסקים בתחום הבריאות, ובכך מגבירים את הסיכון של מי שבאים איתם במגע – כולל מוריהם. אוניברסיטה שלישית הודיעה, כי רק בני 65 ומעלה או מי שסובלים מאחת משבע מחלות רקע, יורשו שלא לחזור לכיתות.
עם זאת, מוסדות אחרים פתוחים לרעיון ולפיו חברי הסגל יחליטו בעצמם אם ללמד בכיתות או מרחוק. אוניברסיטת שיקגו הודיעה בסוף יוני שהיא משעה את הדרישות הרגילות להוראה פרונטלית. אוניברסיטת ייל מחזירה פיזית רק חלק מן הסטודנטים בסמסטר הסתיו ואת הנותרים בסמסטר האביב, כמעט כל הקורסים יועברו מרחוק וממילא יהיה צורך בפחות נוכחות פיזית של המרצים. קורנל תודיע מראש אלו קורסים יועברו פרונטלית ואלו און-ליין, אם כי היא מציינת שיהיה יותר בטוח לשהות בקמפוס מאשר מחוצה לו, בשל הבדיקה שיעבור כל מי שייכנס אליו.
ועדיין, ממשיך הטיימס, הקמפוסים אינם מבצרים וקיימת דאגה ניכרת בקרב המרצים במדינות בהן הקורונה שבה והתפרצה בעוצמה. מאות מקרים אותרו בימים האחרונים באוניברסיטאות בדרום ארה"ב, כולל בקבוצות הפוטבול של כמה מהן. המרצים במדינות אלו עדיין אינם יודעים מה תהיה המדיניות, וחלקם אף טוענים, שאין ערך ממשי ללימודים בכיתה כאשר הסטודנטים עוטים מסיכות ויושבים במרחק של שני מטרים זה מזה.