מדהים לראות באיזו מהירות התפשטה הקורונה. ב-1 בפברואר, היום בו הופיעה המגיפה לראשונה על שער אקונומיסט, דיווח ארגון הבריאות העולמי על 2,115 מקרים חדשים. ב-28 ביוני התגלו 190,000. מדי 90 דקות התגלה מספר מקרים זהה לשל 1 בפברואר כולו.
לא מדובר בגל שני, משום שהגל הראשון מעולם לא הסתיים – מגדיר אקונומיסט את המצב. 10 מיליון חולים תועדו, כמעט בכל רחבי כדור-הארץ, והנגיף משתולל גם במדינות שדומה היה שהתגברו עליו (סין, וייטנאם, טייוואן). ארה"ב עלולה לאבד שליטה, אפריקה נמצאת בשלבים הראשונים של המגיפה, ואירופה – איפשהו באמצע.
הגרוע מכל עוד לפנינו. צוות חוקרים ב-MIT הסיק, כי על כל מקרה מאומת יש תריסר שאינם מתגלים, ועל כל שני מקרי קורונה יש מקרה שלישי המיוחס בטעות למחלה אחרת. בלא חיסון, הם צופים, מספר המקרים בעולם כולו יגיע ל-600-200 מיליון באביב הבא, ומספר המתים יהיה 3.7-1.4 מיליון.
השלכות הקורונה תלויות בדרכי ההתמודדות איתה. אפשר להכיל את הנגיף בשלוש דרכים: שינויים בהתנהגות; בדיקות, איתור ובידוד; ואם הכל נכשל – סגר. ככל שהמדינה גרועה יותר בבדיקות – ומדינות רבות נכשלו בכך – כך גדל הסיכוי שהיא תזדקק לשינויי התנהגות ואף לסגר. ושמירה על בריאות הציבור איננה דבר יקר, מדגיש העיתון.
הטיפול בקורונה השתפר ותרופות ראשונות כבר זמינות, גם אם החיסון נמצא במרחק של חודשים רבים. גם המשקים מסתגלים, למרות שכמובן הם עדיין סובלים. בנק ג'יי.פי מורגן מעריך שהתוצר יצנח ב-10% במחצית הראשונה של השנה ב-39 משקים מובילים. אבל עובדים גילו שהם יכולים לעשות המון מהבית, שרשרת האספקה של מוצרים פועלת למשעי, מפעלים מצאו דרך לעבוד במשמרות ובצורה בטוחה.
כעת, כאשר הוסרו מגבלות הסגר הלאומיות, ממשלות יכולות לבצע איזונים הגיוניים: למשל, למנוע התכנסויות גדולות במרחבים סגורים ולפתוח מחדש את בתי הספר והחנויות. מדי פעם – כמו כחלק ממדינות ארה"ב – הן יקלו יותר מדי ויצטרכו לסגת; אחרים ילמדו מן הטעויות. הבעיה היא, שבהעדר חיסון – הכלת הנגיף תלויה בכך שאנשים ילמדו לשנות את התנהגותם. המסיכות עוזרות, אבל יש מי שמסרבים לעטות אותן. שטיפת ידיים חשובה, אבל מי לא חזר להרגלים הישנים? מסיבות מסוכנות, אבל צעירים שננעלו במשך חודשיים פיתחו גישה של חוסר אכפתיות. והחשוב ביותר: ככל שהזמן יעבור, אנשים צריכים להרוויח כסף, וכאשר החיים יעברו פנימה בסתיו – המגיפה עלולה להמריא.
נתוני האיידס מגלים עד כמה קשה לשנות נורמות חברתיות. למרות שבמשך עשרות שנים ידוע שניתן למנוע אותו על-ידי מין בטוח ומזרקים נקיים, בשנת 2018 חלו בו 1.7 מיליון בני אדם. על הקורונה קל יותר לדבר מאשר על האיידס, אבל קשה יותר למנוע אותה. עטיית מסיכות נועדה בראש ובראשונה להגן על אחרים; צעירים ובריאים מתבקשים לפעול כדי להגן על המבוגרים והחולים.
שינוי התנהגות מצריך תקשורת ברורה מדמויות נוסכות אמון, אך רבים אינם מאמינים למנהיגיהם הפוליטיים. בארה"ב, אירן, בריטניה, רוסיה וברזיל – מדינות בהן שיעור המקרים הוא הגבוה ביותר – הפחיתו נשיאים וראשי ממשלה בחומרת הסיכון, נתנו עצות גרועות ונראו מעוניינים יותר בעתידם הפוליטי מאשר בזה של ארצותיהם. הקורונה תישאר איתנו בטווח הנראה לעין; אולי אנחנו איבדנו עניין בה, אך היא לא איבדה עניין בנו.