החלטתו של ג'ו ביידן לבחור את קאמלה האריס כחברתו למרוץ היא גם היסטורית וגם קונבנציונלית: היסטורית בכך שהיא בת-המיעוטים הראשונה בבחירות לנשיאות, קונבנציונלית בכך שהיא הבחירה הבטוחה ביותר.
הפוליטיקה וההיסטוריה חברו יחדיו להוביל את ביידן אל האריס – כותב דן בלץ, פרשן פוליטי בכיר בוושינגטון פוסט. לפני מספר חודשים התחייב ביידן לבחור באישה – עדות לחשיבותן של המצביעות בהצלחת הדמוקרטים ב-2018 ולתקוותיהם ב-2020. ובקיץ של טלטלות גזעיות, גבר הלחץ עליו לבחור בבת מיעוטים.
לצד זאת, האריס לא הייתה בחירה קלה. התקפתה על ביידן בעימות הראשון בנוגע לעמדותיו בעבר בתחום הגזע הרגיזה רבים מתומכיו. למרות רגשות אלו, האריס מתאימה יותר מיתר המועמדות הסופיות, לנוכח הכלל הראשון בבחירת מועמד לסגן נשיא: לא להזיק. הבחירה בהאריס מלמדת שביידן יעשה כל מה שצריך כדי לנצח בבחירות. כל זה לא בא לגרוע ממעלותיה של האריס, מדגיש בלץ. היא דמות לאומית, עברה קמפיין נשיאותי וקיבלה תחושה של הקרב הכרוך בהתמודדות על המשרה הבכירה ביותר בארה"ב. והיא עומדת בקנה המידה מספר אחת מבחינת ביידן: אדם המוכן להיות נשיא.
עוד לפני ההפגנות הגזעיות, ביידן הצליח יפה בקרב הבוחרים השחורים. בדרום קרוליינה הם שהעניקו לו את הניצחון שהיה נקודת המפנה בקמפיין. ביידן מציג את עצמו כאיש שיעביר את הנהגת המפלגה הדמוקרטית לדור חדש. האריס עונה על כך הן מבחינת הגיל (56, לעומת 78 שנותיו של ביידן) והן מבחינת הגישור הבין-גזעי. האריס מייצגת עידן נשי חדש במפלגה הדמוקרטית: נשים שחורות הן אולי הבוחרות הנאמנות ביותר של המפלגה, אך עדיין לא קיבלו את הייצוג ההולם.
ביידן בדק ברצינות מועמדות שחורות נוספות. אחת מהן הייתה סוזן רייס, היועצת לביטחון לאומי בממשל אובמה, שם היו לה ולביידן יחסי עבודה טובים. מבחינה ממשלתית היא הייתה יכולה להיות מועמדת אידיאלית, אבל היא מעולם לא התמודדה על משרה ציבורית ובוודאי שאין לה ניסיון בקמפיין לאומי. חברת בית הנבחרים קארן באס מקליפורניה נבדקה גם היא, אך המעבר מבית הנבחרים לצמרת הממשל נראה מסוכן, כמו גם כמה מהצהרותיה על קובה ופידל קאסטרו.
להאריס היו גם מתנגדים. הללו טענו, כי היא ניהלה קמפיין בלתי אפקטיבי, שהיא קלת-משקל בנושאים מרכזיים, שהיא עלולה לא להיות שותפה אמיתית בממשל. כמה ליברלים לא אהבו את הרקורד שלה כתובעת המחוזית של סן פרנציסקו וכתובעת הכללית של קליפורניה. היו דמוקרטים שאמרו שאבק העימות מחייב את ביידן להיות זהיר כלפיה. אבל ביידן רוצה מסר של אחדות.
בהודעתו של הבחירה בהאריס, הזכיר ביידן שהיא הייתה התובעת הכללית של קליפורניה כאשר בנו בו – שנפטר מסרטן ב-2015 – היה התובע הכללי של דלאוור. "היה לו כבוד עצום לה ולעבודתה", אמר עליו. "חשבתי הרבה על הזה כאשר קיבלתי את ההחלטה הזאת. לא היה מישהו שכיבדתי את דעתו יותר מאשר בו, ואני גאה בכך שקאמלה ניצבים לצידי בקמפיין הזה".
אין זו הפעם הראשונה בה מועמד לנשיאות בוחר כסגנו את מי שניהל קמפיין חריף נגדו, מזכיר בלץ. רונלד רייגן בחר את ג'ורג' בוש האב ב-1980, למרות שהלה כינה את מדיניותו "כלכלת וודו". לעיתים יש גם פשלות כאשר עושים היסטוריה: וולטר מונדייל בחר ברגע האחרון את ג'רלדין פרארו ב-1984 – המועמדת הראשונה לסגן נשיא – הבדיקה עליה לא הייתה מספקת ועד מהרה צצו בעיות בהתנהלות הכספית של בעלה. ואילו בחירתו של ג'ון מקיין בשרה פיילין ב-2008 אומנם לא הביאה לתבוסתו, אך נותרה כדוגמה למה שלא צריך לעשות.
ביידן ניצב במצב טוב לקראת הוועידה הדמוקרטית בשבוע הבא. הוא מוביל בפער משמעותי בסקרים הלאומיים וברבות ממדינות המפתח. הוא לא היה צריך ליטול סיכון בבחירת סגניתו, והוא אכן לא לקח אותו. הבחירה בהאריס התקבלה בעין יפה במפלגה, ולחלק מן השחורות זה היה רגע רגשי טהור. ואילו ביידן סיים תהליך של אלימינציה – במקום בו רבים צפו שאליו יגיע כאשר החל אותו.
