האם נותרו בטורקיה אזיקים? גל המעצרים ההמוני לאחר נסיון ההפיכה הביזארי בקיץ 2016 אומנם הואט, אך בהחלט לא הסתיים. עושה רושם שבכל שבוע נעצרים עוד חשודים בהשתייכות לקבוצתו של מנהיג האופוזיציה הגולה פֶתְחוּלָה גוּלֶן; ב-27.7.20 לבדו נעצרו לפחות 41 איש, ולפני שבועיים הוצאו צווי מעצר לעשרות נוספים.
600,000 איש נחקרו מאז נסיון ההפיכה ו-100,000 נעצרו; לרובם יש קשר קלוש בלבד לתנועתו של גוּלֶן, ונראה שחלקם עונו במעצר. אבל בעוד שבטורקיה יש אהדה לעצורים, אין תמיכה של ממש בתנועה ועוד פחות מזה – בעומד בראשה המתגורר בפנסילבניה, מדווח אקונומיסט. רבים, כולל ממתנגדיו של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן, יאמרו שהוא פחות גרוע מאשר גוּלֶן. אקונומיסט מסכים: ארדואן הוא אוטוקרט ובריון, אבל איש לא פגע בדמוקרטיה הטורקית יותר מאשר גוּלֶן וסיעתו.
מאז שנות ה-70 משכה התנועה מאות אלפי תומכים, בעיקר מהשכבות העניות ומקרב הסטודנטים. לאחר תום המלחמה הקרה היא החלה לשווק את עצמה כנושאת הלפיד של האיסלאם הנאור וזכתה בתמיכה במערב, אך החלה לפרוח רק לאחר שארדואן עלה לשלטון ב-2002. בעידודו של ארדואן השתלטו אנשיה על מוסדות שלמים: ההערכה היא שה"גולניסטים" מחזיקים ב-30% מהמשרות במערכת המשפט וב-50% במשטרה. הם ניהלו את מעצריהם של אלפי פעילים כורדים, קציני צבא, מנהיגים חילוניים ועיתונאים. היה להם תפקיד מרכזי בהפיכתו של ארדואן לשליט כמעט כל-יכול.
הצלחתם של אנשי גוּלֶן היא שהובילה למפלתם. בתחילת העשור הקודם הם צברו כוח שהציב סיכון לארדואן, טרפדו שיחות שלום עם הכורדים ועירבו את שמו של ארדואן בפרשת שחיתות ב-2013. ארדואן הגיב בהכרזת מלחמה על התנועה וסילק את נאמניה מהשירות הציבורי; גל הטיהורים הזה הפך לשיטפון אחרי נסיון ההפיכה.
עד היום לא ידוע מה בדיוק אירע באותו לילה ביולי 2016, מציין אקונומיסט. הגרסה הרשמית היא שתאים רדומים של אנשי גוּלֶן בשורות הצבא ניסו להשתלט על טורקיה, אך היא חסרת כל אמינות. הפעולה נראית כמו מעשה ידיה של קבוצה קטנה ומגוונת, אם כי אין ספק שאנשי גוּלֶן מילאו תפקיד מרכזי. לפחות חלק ממי שעמדו מאחורי הפעולות האלימות היו "בוגרי" המערכת של גוּלֶן, ושניים מן האזרחים שהנהיגו את האירוע כנראה נפגשו בארה"ב עם גוּלֶן עצמו כמה ימים לפני כן. למרות שהוא מכחיש מעורבות, אין ספק שפעולה כזו לא הייתה נעשית ללא אישורו.
ארדואן ואנשיו טוענים, כי זרים אינם מבינים את הנזק שאנשי גוּלֶן גרמו לטורקיה – ואקונומיסט מסכים איתם חלקית. רבים חושבים, כי מאחר שארדואן הוא רודן – כל מי שמתנגד לו הוא דמוקרט; הם טועים. מובן שלא צריך הנחות לארדואן עצמו: גל המאסרים ההמוני הוא הקרבת שלטון החוק על מזבח הנקמנות, והוא לא סייע לעצמו כאשר הגדיר כמעט את כל העצורים כבוגדים או טרוריסטים.
כיום נראית תנועתו של גוּלֶן כמי שאבד עליה הכלח. בטורקיה אין לה שום אפשרות לפעול, ומשום שקוממה עליה כמעט את כל חלקי החברה – אין מי שיגן עליה, למעט כמה פעילים לזכויות אדם. בחו"ל מצבה מעט טוב יותר, אך היא איננה משמעותית. המימון מתייבש, התומכים נוטשים, גוּלֶן דורש נאמנות מוחלטת ועוזריו הם תיאולוגים חסרי ניסיון מדיני. גוּלֶן עצמו בן 80 ובריאותו רופפת; אקונומיסט טוען שתנועתו תמות יחד איתו.