ארה"ב הודיעה השבוע, כי מבחינתה, כל הסנקציות שהטילה בעבר מועצת הביטחון על אירן ובוטלו בעקבות הסכם הגרעין, בתחומים של מכירות נשק, העשרת אורניום ופיתוח טילים, תקפות החל ב-19 בספטמבר. הממשל דורש מהקהילה הבינלאומית לציית לסנקציות, אף ש-13 חברות מועצת הביטחון התנגדו למהלך וגרסו שאינו בסמכותה של וושינגטון. כדי לממש את הדרישה, לקראת פקיעתו הצפויה של אמברגו הנשק על אירן ב-18 באוקטובר, הנשיא דונלד טראמפ חתם על שורת צווים שמשמעותם הטלת סנקציות ישירות ושניוניות על כל הגורמים "שלוקחים חלק בכל פעילות אשר תורמת מבחינה חומרית לאספקת אמל"ח או ציוד, למכירתו ולהעברתו, הן באופן ישיר והן באופן עקיף, מאירן אליה עבור שימושה או בשמה".
בשבועות הקרובים יתנהל עימות בין הממשל לבין הגורמים הבינלאומיים הרלוונטיים, ובראשם מדינות אירופה השותפות להסכם הגרעין - בריטניה, גרמניה וצרפת (ה-E3), שכבר הודיעו שאינן מקבלות את חידוש הסנקציות והן דבקות בהסכם הגרעין. אירן מצידה לא מתכוונת להפסיק את העשרת האורניום ואת שאר הפעילויות הקשורות בתוכנית הגרעין, תוך הפרה של ההסכם, והיא כבר מנהלת שיחות עם רוסיה על רכישת נשק. הממשל האמריקני מצידו ינסה למנוע זאת, אולם מערכת היחסים העכורה בין וושינגטון למוסקבה ולבייג'ינג אך תעודד אותן לנסות ולהביך את טראמפ לפני הבחירות לנשיאות.
להוציא אפשרות ל"הפתעת אוקטובר", שתשנה את המציאות בעימות בין ארה"ב לבין אירן, כל הצדדים ממתינים עתה לתוצאות הבחירות לנשיאות. המשטר האירני מפגין זהירות ונמנע מצעדים העלולים לפגוע בהישג שהוא רושם לעצמו עקב בידודה של ארה"ב מול הקהילה הבינלאומית, וכדי שלא להעניק לנשיא טראמפ עילה לפגוע באירן (ניו-יורק טיימס אף דיווח, בהתבסס על מידע מודיעיני, כי המנהיג העליון האירני, עלי חמנאי, בלם יוזמות לנקיטת פעולות ישירות נגד ארה"ב, למעט מתקפות סייבר).
אולם במקביל, אירן ממשיכה לקדם את תוכנית הגרעין שלה. בידיה חומר בקיע המספיק לפחות לשני מתקנים גרעיניים, וזמן הפריצה לנשק גרעיני, אם תחליט על כך, התקצר משמעותית; מחקר ופיתוח הצנטריפוגות המתקדמות מואץ - גם אם הוא מעוכב במידת מה עקב הפיצוץ שאירע ביולי 2020 במתקן הצנטריפוגות. בד-בבד, אירן ממשיכה בפיתוח תוכנית הטילים הבליסטיים ובהתבססות אחיזתה ברחבי המזרח התיכון.
לאחר הבחירות בארה"ב, כל ממשל אמריקני, חדש או ממשיך, יידרש לגבש מדיניות מול האתגר שמציבה אירן בתחום הגרעין והטילים כמו גם במדיניותה באזור. שני המועמדים לנשיאות הכריזו במסגרת קמפיין הבחירות שלהם, כי הם לא יאפשרו לאירן להשיג נשק גרעיני וכי מטרתם היא לנהל מו"מ להסכם משופר. טראמפ שב ומבטיח, כי אם ייבחר מחדש "יושג הסכם עם אירן בתוך ארבעה שבועות". הוא מניח כנראה, כי במצבה הכלכלי הקשה אירן לא תוכל להרשות לעצמה ארבע שנים נוספות של סנקציות.
ג'ו ביידן הבטיח, כי "יציע לאירן דרך הגונה לחזור לדיפלומטיה". לדבריו, אם אירן תחזור להסכם, גם ארה"ב תעשה כן, אך נקודת כניסה להמשך מו"מ, שתכליתו המשותפת גם לשותפות האירופיות, תהיה להאריך את משך הזמן של המגבלות שייכללו בהסכם וכן תהיה בו התייחסות למתיחויות אזוריות במזרח התיכון. שני המועמדים משאירים עמומה את התייחסותם לדרישה האירנית, המוצגת כתנאי מקדים לכניסת למו"מ - הסרת כל הסנקציות ופיצוי על השלכות הסנקציות האמריקניות מאז הוטלו מחדש.
כל ממשל אמריקני ימצא מולו אירן שמצבה הכלכלי קשה, ובצירוף פגעי הקורונה והצטברות נזקי הסנקציות הוא אף מחמיר. אלא שאירן למדה להתמודד עם המצב, כבודה נפגע והיא מרגישה כי רומתה, וכפי שחמנאי שב וגורס - לא ניתן להאמין לארה"ב. זו אירן שתימצא מספר חודשים לפני בחירות לנשיאות, האמורות להתקיים ביוני 2021, כשהשמרנים שכבר השתלטו על הפרלמנט ישאפו להציב מועמד שלהם לתפקיד וינצלו את המשבר עם ארה"ב כדי לנגח את המתונים יותר. זאת ועוד: זו תהיה אירן שאף אם תרצה לקיים מו"מ במטרה להביא להסרת הסנקציות, היא תדרוש ערבויות חזקות שיבטיחו, כי כל ממשל אמריקני עתידי לא יוכל להתכחש להבנות שיושגו, למשל אישורן בקונגרס. ומעבר לסוגיה הגרעינית, אירן אינה מתכוונת לוותר על נכסיה במזרח התיכון, ובין היתר היא דבקה בחתירה להביא ליציאת הכוחות האמריקנים מעירק.
למרות הפערים בעמדות שני המועמדים לנשיאות ארה"ב, הרושם הוא, כי גם ממשל טראמפ וגם ביידן ויועציו (שרובם נמנים על "בוגרי" ממשל אובמה, שניהלו בעבר את המו"מ עם אירן), מבינים כי פריצת דרך תהיה אפשרית רק דרך מו"מ, ובסבירות גבוהה אירן לא תיכנע ולא תגיע לשולחן הדיונים ללא תמורה. לאירן ברור, כי לאחר הבחירות היא תידרש להכריע בין מו"מ לבין הסתכנות בהחרפה ניכרת בעימות עם ארה"ב, שמחיריה עלולים להיות כבדים. בטהרן שוררת כנראה תקווה, כי עם ממשל של ביידן יהיה קל יותר להגיע להבנה על אודות מנגנון סביר מבחינתה לחידוש המו"מ.
בכל מקרה, חשוב כי גם בארה"ב וגם בישראל ייערכו בעוד מועד לתרחישים האפשריים: מו"מ ולחלופין אפשרות להמשך ההחרפה בעימות עם אירן, ובעיקר לאפשרות כי אירן תקצין את הצעדים שהיא נוקטת לקידום תוכנית הגרעין שלה. יש להיערך גם לאפשרות כי אם ייבחר ביידן, אירן תבקש לנצל את החודשיים עד השבעתו כדי לקדם מהלכים קיצוניים (אולי עד כדי הודעה על אפשרות פרישה מההסכם) לחיזוק קלפי המיקוח שבידיה.
גיבוש המדיניות האמריקנית (והישראלית) אחרי הבחירות בארה"ב צריך להתבסס על ההנחות הבאות:
- למרות מדיניות ה"מקסימום לחץ", אירן מתקדמת בתוכנית הגרעין והצעדים שהיא נוקטת מקדמים אותה לקיצור זמן הפריצה האפשרי.
- לא די במשבר הכלכלי החריף כשלעצמו כדי להביא את אירן לשולחן הדיונים ללא תמורה. נכזבה תקוותם של אלה שגרסו, כי המשבר הכלכלי יניע תהליכים שיביאו לשינוי משטר באירן, ויש להיערך גם לאפשרות שאירן, בסיוע סין ורוסיה, תתמיד במדיניותה הנוכחית.
- הנחישות והיכולת של ארה"ב לכפות סנקציות כלכליות אפקטיביות, גם ללא תמיכה בינלאומית, הוכחו בימי ממשל טראמפ, וזהו קלף מיקוח חשוב שכל ממשל אמריקני שייבחר יצטרך לנצלו, כל עוד אירן אינה מוכנה למו"מ שיוביל להסכם משופר וארוך טווח.
- מנגד, על-מנת לקדם מו"מ רצוי למצוא דרכים לסייע לאירן, אך בלי לאבד את מנוף הסנקציות. ייתכן שכך יוגש להנהגה האירנית, המעדיפה פתרון דיפלומטי, סולם לרדת מהעץ. כן אפשר שכך יקל על ארה"ב לגייס שיתוף פעולה מצד שותפותיה האירופיות.
- בכל מקרה, הממשל האמריקני הבא, רפובליקני או דמוקרטי, צריך להבהיר לאירן כי יהיה מוכן לעשות שימוש ביכולותיו הצבאיות אם וכאשר היא "תשבור כלים" ותתקדם משמעותית לעבר יכולות גרעין צבאיות.
מניתוח השיקולים האמריקניים והאירניים עולה, כי שני הצדדים היו מעדיפים להגיע לשיח. אלא שבנקודת הזמן הנוכחית, עמדות הפתיחה שלהם רחוקות זו מזו, ובעיקר משקפות חוסר אמון הדדי, אשר מבחינת טהרן הוא קריטי עקב הפרישה האמריקנית מההסכם. גם ממשל דמוקרטי, אם ייבחר, יצטרך להימנע ככל האפשר מהפיתוי לנסות ולהוכיח, כי הוא מוצלח יותר מקודמו. כל ממשל יצטרך לפיכך להשתמש במנופים הקיימים כדי להשיג שיפור משמעותי ככל האפשר בתנאי הסכם הגרעין, ובפרט משכו, המרחק מיכולת פריצה לנשק והפיקוח. האלטרנטיבה לחידוש מו"מ בנתונים הקיימים היא המשך התקדמות של אירן בתוכנית הגרעין בנסיבות שבהן וושינגטון - בלי קשר לזהות היושב בבית הלבן – נזהרת מנקיטת מהלכי כוח.