- ג'וזף פטרו שירת כסוכן וכמנהל בכיר בשירות החשאי, המופקד על הגנת נשיא ארה"ב. מאמרו בוושינגטון פוסט נכתב בגוף ראשון וכך מובאים כאן עיקריו.
שירתתי בשירות החשאי במשך 23 שנים, כולל בתפקידי פיקוח תחת הנשיא רונלד רייגן וסגן הנשיא דן קווייל. בתקופתי עם רייגן, דרשנו מהסוכנים ללבוש אפודי מגן בכל פעם שליוו את הנשיא מחוץ לבית הלבן. הם היו לא נוחים, אבל כולם הבינו את הצורך בהם. בכמה מקרים ביקשתי מהנשיא ללבוש אפוד. תגובתו הייתה דומה לזו של הסוכנים, אך הוא מעולם לא סירב. עשינו זאת משום שבטחונם של סוכנינו ומי שהם מגינים עליהם, נמצאת במקום הראשון. דומה שזה לא תמיד המצב כיום.
הדוגמה האחרונה היא החלטתו של הנשיא דונלד טראמפ לנסוע סביב בית החולים וולטר ריד, רק כדי לנופף לשלום למי שהתאספו ברחוב. בהתחשב בקורונה בה לקה, זו הייתה פעולה פוליטית מסוכנת וחסרת הצדקה, אשר חשפה את הסוכנים ובני משפחותיהם לנגיף קטלני. היכן היו המנהלים הבכירים של השירות החשאי? האם מישהו התנגד לכך? אם זהו סיכון בלתי נחוץ, מישהו צריך היה להתנגד.
זו ממש אינה הפעם הראשונה שהסוכנים היו בסכנה. הנשיא הפך לפוליטית את הציות להמלצה לעטות מסיכות, ומסרב כמעט תמיד לעשות זאת ובכך מציב דוגמה לצוותו ולמשתתפים בעצרות שלו. התוצאה הבלתי-נמנעת הייתה זינוק במקרי הקורונה בסביבתו. שמתי לב שהסוכנים הצמודים לנשיא נמנעים אף הם מחבישת מסיכות והתאכזבתי קשות. אני יכול לומר לכם מניסיון, שחוסר הנוחות של מסיכה אינו מתקרב לחוסר הנוחות של אפוד. למרבה האירוניה, הסוכנים חשופים לנגיף הרבה יותר מאשר לכדורי מתנקש.
הנהלת השירות החשאי נושאת באחריות לחוסר הדאגה הבל-יסולח הזה לחיי הסוכנים ומשפחותיהם. השירות החשאי מאבטח נשיאים מאז החל לאבטח את תאודור רוזוולט ב-1901 לאחר רצח הנשיא ויליאם מקינלי. לאורך כל השנים הללו ידע השירות כמה חשוב לאמן את הסוכנים לשמור על בטחונם. מה קרה למחויבות הזאת? אני מקווה שהשירות החשאי ישקף את עשרות השנים בהן נעשה כל מאמץ להגן על הסוכנים בעת מילוי תפקידיהם החשובים, ויורה להם לעטות מסיכות. השירות החשאי אינו יכול להגן על הנשיא מפני עצמו, אך הנהלתו חייבת להגן על הסוכנים המסכנים מדי יום את חייהם כדי להגן עליו. זה לא כל כך קשה.