- אסתר סאלאס היא שופטת בבית המשפט הפדרלי המחוזי בניו-ג'רזי. מאמרה בניו-יורק טיימס נכתב בגוף ראשון וכך מובאים כאן עיקריו.
"בואי נמשיך לדבר; אני אוהב לדבר איתך, אמא". אלו היו המילים האחרונות שאמר לי ילדי היחיד, דניאל, כאשר ניקינו את המרתף אחרי מסיבת יום ההולדת שלו. הוא עדיין קרן מאושר. ואז צלצל פעמון הדלת. דניאל רץ במדרגות. לאחר כמה שניות, כאשר עמדתי לבדי במרתף, בני האהוב נורה למוות. מארק אנדרל, בעלי מזה 25 שנה, נפצע קשה.
הטרגדיה הזאת, הסיוט הנורא ביותר של כל אם, התרחשה בגלל סיבה שלחלוטין לא הייתה קשורה לבעלי או לבני, אלא בשל עבודתי: אני שופטת פדרלית מחוזית. עורך דין שהופיע בפני ולא היה מרוצה מקצב ניהול התיק, הגיע לביתי כשהוא מחפש נקמה. התוקף רצה לפגוע בי, אבל חמתו והמוקד שלו לא היו ייחודיים. שופטים פדרליים נתונים לסכנה מצד תוקפים פוטנציאליים אחרים.
מבחינת שופטים ובני משפחותיהם, אבטחה טובה יותר היא עניין של חיים ומוות. אבל החשיבות היא מעבר לזו של רווחתם האישית. ביטחון שיפוטי חיוני למדינה. שופטים פדרליים חייבים להיות חופשיים לקבל החלטות, ולא משנה כמה יהיו בלתי פופולריות, בלא לחשוש מפני פגיעה. הממשל הפדרלי חייב להגן על שופטים משום שבטחונם חיוני לדמוקרטיה שלנו.
מאז מותו של דניאל, נשבעתי לעשות הכל כדי להפחית את הסכנה של טרגדיות דומות. ניו-ג'רזי אישרה בחודש שעבר את מה שמכונה "חוק דניאל", האוסר להפיץ מידע אישי – כולל כתובות ומספרי טלפון – של שופטים, פרקליטים ואנשי רשויות האכיפה. לאחר מותו של דניאל שמעתי מה-
FBI
עד כמה קל למצוא ברשת מידע אישי על שופטים. כתובותיהם, צילומי בתיהם ומספרי הרישום של רכביהם עומדים למכירה תמורת כמה דולרים. במקרה שלי, היורה המתועב בלש בשכונה שלי, מיפה את המסלול שלי לעבודה, מצא את שמות חברי ואפילו את הכנסייה בה אני מתפללת – והכל בצורה חוקית לגמרי.
כעת על הסנאט לאשר את "חוק דניאל אנדרל להגנה ולפרטיות של שופטים"; חוק דומה הוגש לבית הנבחרים. חוק דו-מפלגתי זה יגן על המידע האישי של שופטים, יאפשר להם למחוק אותו מפרסומים פדרליים וימנע את פרסומו בידי עסקים ואנשים פרטיים במקרים בהם אין בו עניין עיתונאי או ציבורי לגיטימי. הוא גם יעודד את המדינות להגן על המידע האישי, ישפר את יכולתם של המרשלים לזהות איומים ויאפשר לשדרג את מערכות ההגנה בבתיהם של שופטים.
המקרה שלי לא היה הראשון מסוגו. בשנת 2005 נרצחו אמה ובעלה של השופטת הפדרלית המחוזית ג'ואן לבקוב משיקאגו. מאז 1979 נרצחו ארבעה שופטים פדרליים. מספר האיומים על שופטים פדרליים ועובדי בתי המשפט זינק אשתקד ל-4,449 – כמעט פי חמישה מאשר ב-2015. ב-31.10.20 פורסמה בטוויטר כתובתו של שופט פדרלי ביוסטון. ב-25.11.20 חדר אדם ללשכתו של שופט בדרום קליפורניה, איים לרצוח אותו ונמלט.
במקרה שלי, עורך הדין הניו-יורק רוי הולנדר רצח ב-11.7.20 עורך דין בקליפורניה ולאחר שמונה ימים הגיע לפתח ביתי. מאוחר מדי למדתי שהוא הגדיר את עצמו כ"אנטי-פמיניסט". אותי הוא תיאר כ"שופטת לטינית עצלנית ובלתי כשירה אשר מונתה בידי אובמה" [הולנדר בן ה-72 התאבד לאחר מספר שעות].
קשה לעצור רוצח נחוש בדעתו, אבל אנחנו מקלים מדי עליהם לאתר שופטים. הסרת פרטינו האישיים מהאינטרנט הוא צעד ראשוני חיוני. חשוב מאוד גם לשפר את ההגנה על בתיהם של שופטים. בשנת 2005, לאחר ההתקפה על משפחתה של לבקוב, מימן הקונגרס הגנה לבתיהם של שופטים. כיום חובה לשדרג אותם למערכות המקובלות.
באמצע יולי, אחרי ארבעה חודשים של קורונה, משלוחים היו עניין יום-יומי; רוצחו של דניאל ניצל את השגרה הזאת, כאשר התחזה לשליח של פדקס. החוקרים סבורים, כי דניאל שיבש את ההתקפה המתוכננת עלי בכך שהופיע בדלת, ובעלי עיכב אותה עוד יותר כאשר נותר על רגליו למרות שנורה שלוש פעמים. עד שאני הגעתי לדלת, הרוצח ברח.
מותו של דניאל הוכיח שהאיומים על שופטים פדרליים הם אמיתיים, שיש להם תוצאות איומות. למרות שהיה רק בן 20, בני דאג מאוד לאנשים אחרים והגן על אהוביו בגבורה ובחוסר אנוכיות. גם אנחנו חייבים להיות אמיצים ולעשות את הדרוש כדי ששופטים יוכלו למלא את תפקידם בלא חשש שמא הם או בני משפחותיהם יירצחו. הקונגרס חייב לפעול כעת. כל יום שעובר בלא פעולה, מותיר בסכנה את השופטים, מערכת המשפט ועצם הדמוקרטיה שלנו.