בתחילת השבוע (13.12.20) השתתפו רצים מרחבי העולם במרתון בעיר גונז'או שבדרום סין. אלפי מתמודדים רצו בקבוצות צפופות, ובין הצופים הרבים שלצידי המסלול כמעט ולא נראו עוטי מסיכות. לפני שנה בלבד, סין הייתה המוקד בו פרצה הקורונה, והיו שטענו שזו תהיה ה"צ'רנוביל" של סין: אסון שיחשוף את הכשלים הבסיסיים של המשטר הרודני. שנה לאחר מכן, ארה"ב היא מוקד הקורונה ובה – טוען אישאן ת'רור, כתב בכיר בוושינגטון פוסט מרחף צילה של צ'רנוביל מעל מדינה מפולגת קשות. למנהיגי סין יש סיבה טובה לחשוב, שהם טיפלו בקורונה טוב יותר מאשר המערב.
הצלחתה היחסית של סין בהדברת הקורונה זוכה לתשומת לב עולמית רבה. זהו ביטוי לדאגה הגוברת מכך שהנשיא שי ג'ינפינג הוא הכוח המניע מאחורי הגמוניה חדשה ומסוכנת. משטרו הגיב ללא רחם לאיומים שצצו ב-2020: הוא ריסק את זכויות האדם בהונג-קונג, מנהל מסע אכזרי נגד המיעוט המוסלמי במחוז שיניאנג ונגד הטיבטים, העלה את המתח בגבול עם הודו ועוד. כל אלו מתרחשים במקביל למתח הגואה בהתמדה ביחסי סין-ארה"ב. ממשל טראמפ הטיל מכסים על סחורות סיניות, הטיל עיצומים על כמה ישויות סיניות ופעל לשכנע את בעלות בריתו לחסום את הכניסה הסינית למגזר הטכנולוגיה. הן הרפובליקנים והן הדמוקרטים מסכימים שיש להתייחס לסין כיריב שיטתי, גישה שתימשך בממשל ביידן.
2021 היא שנה רבת חשיבות למשטר שי: זוהי שנת ה-100 להקמת המפלגה הקומוניסטית והשנה הראשונה של תוכנית החומש החדשה. כלכלת סין התאוששה מהר מן הצפוי מן הקורונה, אך שי יודע שהיא זקוקה לשינוי יסודי. בנאומיו בשנה האחרונה הדגיש שי את הצורך להתמקד בשוק הפנימי, אחרי עשרות שנים של כלכלה מוטת ייצוא – בדומה לכלכלות מפותחות במערב. זוהי גם תגובה למאבקים הגיאו-פוליטיים של השנים האחרונות, כאשר ממשל טראמפ פעל להפחית את תלותה של ארה"ב בייצור הסיני.
מוקדם עדיין מכדי להעריך את התוצאות של השינוי הזה, מציין ת'רור. הוא עשוי להוביל לעתיד בו סין תהיה קשובה לדרישות של המערב עוד פחות מאשר כיום. עם זאת, שי עדיין רואה את ממשלתו כשחקן בינלאומי אחראי, ובשבוע האחרון הדגיש את מחויבותה של ארצו להפחית בעשור הקרוב את פליטת גזי החממה ב-65%.
קיימים היבטים נוספים לשינוי במיצובה של סין בעולם. פייננשל טיימס הראה לאחרונה כיצד העמיקו בצורה דרמטית בשנים האחרונות השקעותיה של סין במיזם "החגורה והדרך" – פרויקטים ענקיים בתחום התשתית במדינות באסיה ואירופה, הממומנים בידי הבנקים הממשלתיים הסיניים. אבל לא בטוח שמגמה זו תימשך. יו ג'י, מומחה בכיר לענייני סין, אמר לעיתון, כי הקשיים ביחסים עם ארה"ב והמגבלות על-כניסה לשווקים בחו"ל, גורמים למתכנני הכלכלה בסין לחשוב מחדש. אם יגדלו ההשקעות בשוק המקומי, באופן טבעי תהיה ירידה בהשקעות בחו"ל.
פרשנים בסין טוענים, כי אין יסוד לחשש המערבי מפני מה שמכונה "הקונצנזוס של בייג'ינג" – מצב בו מדינות יסחרו ויפעלו לפי כללים שיעצב המשטר הסמכותני הסיני. הואנג ג'ינג, דיקן המכון למחקרים בינלאומיים ואיזוריים בבייג'ינג, כתב לאחרונה, כי המודל "הקונצנזוס של בייג'ינג" סייע לסין להתקדם, אך הוא עדיין אינו זוכה להערכה – שלא לדבר על העתקה – מחוצה לה. מצד שני, הגמישות של סין בשנה האחרונה והידוק אחיזתו של המשטר, מספרים סיפור לא פחות חשוב: הפנטזיות של המערב על ליברליזציה של סין, אשר תנבע מקשריה הבינלאומיים, הולכות ומתפוגגות.