בעוד הקרמלין ממתין בחשש לעוינות מצידו של ממשל ג'ו ביידן, הנשיא ולדימיר פוטין פועל להגברת כוחו הסמכותני מבית ומחריף את התבטאויותיו כלפי המערב מחוץ. מבית נזנחה כל העמדת פנים של סובלנות כלפי אופוזיציה ומחאה, ומחוץ מתמקד הקרמלין בביקורת על ארה"ב וביידן לקראת חילופי הממשל – מדווח וושינגטון פוסט.
בנוסף לסימנים לכך שביידן ינקוט בקו תקיף כלפי רוסיה, הפופולריות של פוטין נמצאת בירידה לקראת הבחירות לפרלמנט בשנה הבאה. התוקפנות כלפי המערב ומתנגדי השלטון משקפת את ראיית שניהם כאויבים הפועלים יחדיו נגד רוסיה. בראייה הזאת, עיתונאים ובלוגרים ביקורתיים עלולים להיות מחבלים, קיצונים או מרגלים, ואילו ארגונים אזרחיים ופעילי זכויות אדם עלולים להיות מתויגים כסוכנים זרים. פוטין מהלל כגיבורים פצחנים הפוגעים בארה"ב ואנשי ביון אשר – כמו בתקופת סטלין – מדכאים את מתנגדיו.
פוטין תמיד נטל סיכונים ודחף את אפו לליברליזם המערבי, אך הוא מסלים בשבועות האחרונים. רוסיה ביצעה שורה של ניסויי טילים והוא הכריז על כוונתו לחולל "שינוי קוסמי" בחימושה והבטיח לשמור על יתרונה בנשק מתקדם. שורה של חוקים שאישר לאחרונה הדומה (הפרלמנט) מקשים על מחאה, מקלים על המשטר לפגוע באנשי אופוזיציה והעניקו לו סמכות רחבה להגדיר אזרחים כ"סוכנים זרים" וחמש שנות מאסר למי שלא ידווח על היותו כזה.
פוטין קיבל חסינות לכל ימי חייו, והוטל חיסיון על מידע פיננסי ואישי הנוגע למיליוני המשרתים בזרועות הביון, הביטחון, המשפט, האכיפה, הרגולציה והצבא. אליטה זו, עליה מבוסס שלטונו של פוטין, היא היעד לחקירות שחיתות שמוביל אלכסיי נבלני, האופוזיציונר העיקרי לפוטין שהמשטר ניסה להרעיל לפני מספר חודשים. מתנגדי הנשיא טוענים, כי משמר את אחיזתו בכך שהוא מאפשר לנאמניו לגזול את משאבי המדינה.
הרעלתו של נבלני מסמלת יותר מכל את התרחקותו של פוטין מן המערב בשנה האחרונה ואת כללי המשחק החדשים שהוא מוביל. עד אירוע זה ניתן היה לאפיין את משטרו כ"סמכותנות רכה", שאפשרה פעילות אופוזיציונית סבירה כל עוד לא איימה על המשטר; כעת ברור שהגבולות הרבה יותר הדוקים. רוסיה מוחה בתוקף על ההאשמות נגדה, אם כי פוטין אינו מכחיש שהיה מעקב אחרי נבלני – בנימוק ששיתף פעולה עם ה-CIA. המסר היה ברור: אם נבלני יחזור לרוסיה, הוא לא יוכל לפעול כבעבר – אם לא ייאסר ברגע בו יירד מהמטוס.
הניסיון לרצוח את נבלני נעשה על-ידי פיזור רעל על תחתוניו, ונבלני עצמו חשף את המזימה כאשר יצר קשר עם איש ביון שנטל חלק במזימה, תוך שהוא מתחזה לאיש המועצה לביטחון לאומי. קונסטנטין קודרייצב, מומחה לנשק כימי, אמר לבן-שיחו, כי ההתנקשות הייתה מצליחה אם המטוס בו טס נבלני כאשר חש ברע לא היה מבצע נחיתת חרום. כאשר שאל נבלני האם ייתכן שאנשי הביון לא חישבו נכון את כמות הרעל, השיב קודרצייב שהם שמו יותר מן הדרוש, "ליתר ביטחון".
דובר הקרמלין אמר בתגובה, כי נבלני סובל משגעון גדלות ו"קיבעון פרוידיאני" כלפי התחתונים שלו. תגובה זו, אומר הפוסט, מלמדת שאין סיכוי לאתחל את יחסיה של מוסקבה עם נאט"ו. בשבוע שעבר אף האשים פוטין את נאט"ו בהתקררות היחסים, בעוד רוסיה צחה כשלג. הוא טען, כי הארגון הפר את התחייבותו שלא להרחיב את שורותיו בעקבות קריסתה של ברית המועצות, ויצא נגד החלטתה של וושינגטון לנטוש כמה הסכמים עם רוסיה להגבלת החימוש (ארה"ב טוענת שרוסיה הפרה אותם).
הרטוריקה של פוטין – הסלמת האיומים כלפי אויבים מבית ומחוץ – משקפת גישה רוסית ישנה: זוהי הדרך להצדיק דיכוי פנימי וגישה צבאית נוקשה. פוטין, קצין קג"ב לשעבר, מנסה לפשט את התמונה ולהראות שרוסיה עודנה מצויה תחת מתקפה מערבית. מוסקבה מותיר סדק צר בלבד לשיחות עתידיות על הגבלת הנשק – ומאותתת מראש שעמדתה תהיה נוקשה, גם אם אינה שוללת לחלוטין את האפשרות של מו"מ.