באוגוסט אשתקד התאספו 40,000 מפגינים בברלין, למחות על מגבלות הקורונה. כמה מאות מהם פנו לעבר בניין הרייכסטג, כיום מושבו של הבונדסטג, ובידיהם הדגל הידוע לשמצה של גרמניה הקיסרית. אנשי ימין קיצונים אלו ניסו להסתער על הבניין ונבלמו בידי המשטרה במדרגות הכניסה.
היו הרבה קווי דמיון בין אירוע זה לבין 6 בינואר בוושינגטון. בשניהם השתמשו אנשי ימין קיצוני, מאורגנים היטב, בהפגנה חוקית כדי לזרוע תוהו ובוהו. הם הסתערו בצורה שיטתית על השוטרים וקראו לאחרים להצטרף אליהם. בשתי המדינות היה תפקיד מרכזי לתיאוריות קונספירציה ולעוינות כלפי התקשורת והאליטות הפוליטיות.
סינתיה מילר-אידריס האמריקנית ודניאל קוהלר הגרמני הם חוקרים של תנועות קיצוניות, ובמאמר ב-Foreign Affairs הם קוראים לגישה מחודשת כלפי הימין הקיצוני. החשיבה המקובלת רואה בתנועות אלו בעיה מקומית, אך לדעת השניים יש לשים לב לכך שקבוצות אלו מזינות זו את זו ברעיונות ובשיטות. לכן, על ממשלת ארה"ב לבחון כיצד מדינות אחרות מתמודדות איתן.
הצעדים הראשונים של ממשל ביידן מלמדים, כי הוא מתכוון להיאבק בימין הקיצוני באמצעות צעדי ביטחון. בולט בהעדרו ניסיון להילחם בשורשיו באמצעות השקעה בארגונים קהילתיים, יוזמות חינוכיות, חקירת מיליטריזציה מקומית, סיוע לקורבנות והכשרת מורים, מומחים בבריאות הנפש, הורים ואחרים לזהות את הסימנים המוקדמים של קיצוניות זו. ממשלת גרמניה השתמשה באירועי אוגוסט 2020 כזרז לרפורמה נרחבת, המטפלת בימין הקיצוני כבעיה חברתית. ארה"ב תצא נשכרת מגישה דומה.
בנובמבר שעבר פרסמה ממשלת גרמניה תוכנית בת 89 סעיפים להתמודדות עם הגזענות והימין הקיצוני והקציבה לה מיליארד אירו על פני שלוש שנים. העבודה על התוכנית החלה לאחר מספר תקריות חמורות ב-2019 ולאחר שהתברר עומק חדירתם של אנשי ימין קיצוני לכוחות הביטחון, ולכן ניתן היה להפעיל אותה זמן קצר אחרי ההתקפה על הפרלמנט.
בשלב ראשון, קובעת התוכנית, על המדינה לעשות סדר בביתה: יותר שקיפות על חדירת הימין הקיצוני לזרועות הממשל ובדיקות חובה תקופתיות לאיתורם של הקיצוניים. כך למשל, משרד ההגנה מחויב כעת להטיל עונשים כבדים על התנהגות קיצונית בצבא, והוא יבדוק לעומק את קיומם של רעיונות קיצוניים בקרב החיילים. התוכנית גם כוללת שינוי בחוק, שיאפשר לשירותי הביון לעקוב אחרי טלפונים ניידים של חשודים, לצד הקמת מרכז תיאום בין העוקבים אחרי ארגונים ימניים קיצוניים ואנטישמיים.
רבים מבין 89 הצעדים נועדו להתמודד עם ההקצנה במישור החברתי. התוכנית קוראת להגביר את החינוך בנוגע לגזענות, אנטישמיות ואיסלמופוביה, ולהטמעת ערכי השוויון וקבלת האחר. בין היתר, תוחלף המילה "גזע" המצויה בחוקה הגרמנית, משום שהיא מזכירה במישרין את הרעיונות הנאציים ומשום שאזכורה בחוקה אפשר לקיצוניים לטעון שעקרונות השוויון והפלורליזם אינם חוקתיים. רשויות שלטוניות נדרשות במקביל לגוון את עובדיהן מבחינת המוצא. הממשלה תממן תוכניות למאבק בהסתה ברשת ולהגנה מפני תעמולה קיצונית ונסיונות גיוס של ארגונים אלה.
גרמניה אינה המדינה היחידה המתמודדת בצורה זו עם הימין הקיצוני, מציינים מילר-אידריס וקוהלר. לאחר שגזענים רצחו 77 בני אדם – רובם ילדים – באוסלו ובאי סמוך ב-2011, השקיעה ממשלת נורבגיה מיליוני דולרים בהקמת אחד ממרכזי המחקר הגדולים בעולם בתחום הקיצוניות. יוזמה זו משתלבת בתפיסה הנורבגית של מניעת פשיעה ברמת הקהילה, שבמרכזה דו-שיח בין המשטרה לבין צעירים בסיכון והוריהם, ואשר נחלה הצלחה גם מול הקיצוניים.
ממשלת ניו-זילנד קיבלה ב-2019, אחרי הרצח בכנסייה בעיר כרייסטצ'רץ', דוח שקרא לשינוי מרחיק לכת במאבק בטרור ולהתבסס על צעדים קהילתיים שיבנו קהילה מכילה יותר. הדוח כלל גם המלצות לחיזוק כוחות אכיפת החוק, לצד הגברת שיתוף הפעולה בכל רמות החברה ומתן תמיכה רבה לקורבנות ולקהילות.
גם ארה"ב צריכה לנקוט בגישה מרחיבה יותר מול האיום הגובר של הימין הקיצוני, טוענים מילר-אידריס וקוהלר, גישה אשר תביא בחשבון גם את נקודות המבט של ארגונים קהילתיים, הקורבנות, אנשי חינוך, חוקרים ועובדי בריאות הנפש. היא גם חייבת לבחון היטב את כוחות הביטחון שלה: קרוב ל-20% מבין הנאשמים בהסתערות על הקפיטול הם בעלי עבר צבאי. יש סימנים לכך שהפנטגון מתכוון לטפל בהקצנה בצבא, אך אין תוכניות ממשלתיות מוגדרות לטפל בבעיה בצורה מתואמת ברמה הלאומית.
קשה להבין את ההבדל בין הגישה האמריקנית לגישה הגרמנית בנוגע לטרור הפנימי. גרמניה מסתמכת על השקעות ניכרות באיסוף מידע מקומי ולאומי ובמעקב מודיעיני, לצד חינוך ותוכניות נוער, הכשרת מורים ועובדים סוציאליים, שיתוף פעולה עם קבוצות אזרחיות ודתיות, סיוע לקורבנות ומאבק נרחב בהקצנה ברשת. ארה"ב נמצאת הרחק מאחור בבניית אמון ובשיפור הקשר בין הגופים הפדרליים ובין הממשל הפדרלי והשלטון המקומי.
גרמניה, נורבגיה וניו-זילנד מציבות את המאבק בהקצנה כחלק משינוי נרחב בהתמודדות עם גזענות ולעידוד הגיוון וההכלה בחברה. בארה"ב המאבק הזה מתנהל ביקום שונה לחלוטין מזה של החינוך והחברה. הנשיא ג'ו ביידן הוציא הוראות לשיפור השוויון הגזעי ולמניעת אפליה, אך לא יצר כל קשר בינן לבין המאבק בטרור הפנימי.
אירועי 6 בינואר הבהירו – אם היה צורך בהבהרה – שבארה"ב קיימים קיצוניים הפועלים להפיל את הממשלה באמצעים אלימים. רשויות האכיפה והביטחון חייבות להתמודד ראש בראש עם איום זה. אבל בטווח הארוך – מסכמים מילר-אידריס וקוהלר – ארה"ב תמשיך לחיות בצילו של האיום שהתמשש בקפיטול, אם לא תיאבק בשורשיה של ההקצנה.