הספרות הדיגיטליות בשעון שמחוץ לטוקיו מונות את השניות עד לתחילת המשחקים האולימפיים ב-23 ביולי, אך ככל שהמשחקים מתקרבים, גוברים הספקות האם יתקיימו לאחר שכבר נדחו בשנה בשל הקורונה.
ההחלטה הפעם יותר מורכבת מאשר אשתקד, מסביר אקונומיסט. יש הבנה טובה יותר של הקורונה ושל הדרך לשלוט בה, מה שלכאורה מאפשר לקיים את המשחקים. אבל קיומם כרוך בסיכון רב. התפרצות קורונה בזמן האולימפיאדה תהווה כישלון צורב ותיצור משבר מבחינת ראש הממשלה החדש, יושיהייד סוגה, ששיעור התמיכה בו נמצא ממילא בירידה. גם הביטול אינו חלופה קלה: הוועד האולימפי הבינלאומי שולל דחייה נוספת, כך שאם הם לא יתקיימו השנה – הם לא יתקיימו כלל.
הנימוקים לביטול המשחקים – ברורים. יפן מצויה בעיצומו של גל שלישי, אשר אילץ את הממשלה להאריך את מצב החירום עד חודש מארס. אפילו התחזית האופטימית ביותר אינה צופה חסינות עדר מספקת עד האולימפיאדה; ביפן עוד לא החלו החיסונים. כמה מומחים בבריאות הציבור אומרים שיהיה זה טירוף לקיים אותה, ויש ספורטאים המסכימים איתם.
הציבור היפני, אשר 90% ממנו ציפו בכליון עיניים למשחקים ב-2019, שינה את דעתו: 40% תומכים כעת בביטולם ועוד 40% בדחייתם. העלויות הגואות מוסיפות להסתייגויות. מחיר המשחקים כבר זינק מ-7.3 מיליארד דולר לתחזית רשמית של 12.6 מיליארד דולר, אך רואי החשבון של הממשלה עצמה צופים שהוא יגיע ליותר מ-20 מיליארד דולר.
אבל למרות שהציבור היפני ישא ברוב הסיכונים, ההחלטה איננה רק שלו. מנהיגי יפן מפגינים ביטחון: סוגה אמר בחודש שעבר, כי יפן נחושה בדעתה "להעביר לעולם מסר של תקווה ואומץ". נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, תומס בך, אומר שאין תוכנית חילופית לקיום האולימפיאדה השנה. בעלי העניין – החל מהמאמצים וכלה ברשתות הטלוויזיה – רוצים שהמשחקים יתקיימו, ולו בצורה חלקית. רוב הספורטאים יקדמו בברכה את האפשרות להתחרות. בעלי עסקים רבים ביפן סבורים שקיומם יהיה עדיף מבחינה כלכלית מאשר ביטולם. ברחבי העולם מתחילים להתקיים אירועי ספורט גדולים ומעניקים תקווה לטוקיו.
עם זאת, מדגיש אקונומיסט, האולימפיאדה היא אתגר בקנה מידה שונה לחלוטין: 11,000 ספורטאים מ-200 מדינות, ועוד רבבות מלווים ואנשי תקשורת – שלא לדבר על הצופים. המארגנים חייבים למצוא דרכים לשמור על בריאותם, במיוחד בתחרויות הכרוכות במגע צמוד. אם ספורטאים כאלו יחלו, הם יסכנו לא רק את בריאותם, אלא גם את יושרת התחרויות.
תוכניות שפרסם החודש הוועד המארגן מאפשרות הצצה לצורה בה יתקיימו המשחקים, אם יתקיימו. המשתתפים יחויבו בבדיקות תדירות ויוטלו מגבלות משמעותיות על תנועתם. הצופים, ככל שיהיו כאלה, יורשו למחוא כפיים אך לא לשיר ולשוחח ביניהם. היישומון הממשלתי לאיתור מגעי קורונה יופעל, אם כי יש לו בעיות משלו (באג השבית במשך ארבעה חודשים את גרסת האנדרואיד שלו).
בסופו של דבר, גורל המשחקים – כמו הרבה מאוד דברים נוספים – תלוי בהתפתחות המגיפה. בשיחות פרטיות מודים מקורבים לממשלת יפן, שלא ניתן יהיה לקיים אותם במועד. הם תוהים האם טוקיו תוכל לקבל את המועד הפנוי הקרוב – 2032. אחרים סבורים, כי המכשולים ייראו בקרוב פחות משמעותיים – אחרי שיסתיים החורף ויתגברו החיסונים. מכל מקום, יפן לא תקבל לבדה את ההחלטה. הדחייה אשתקד הגיעה לאחר שמעצמות הספורט אוסטרליה וקנדה, לצד מדינות נוספות, הודיעו שלא ישלחו את ספורטאיהן. בחודש שעבר הודיעה אוסטרליה, שהמשחקים ייפתחו ב-23 ביולי. מגיעה מדליה לכל מי שיגיע, קובע אקונומיסט.