עולם המודיעין הוא תמיד מילה נגזרת לסודיות וחשאיות, ומסיבות ברורות. האם זה עתיד או צריך להשתנות? עידן המידע הנוכחי, בו הרבה מאוד מידע גלוי לעין כל, צריך להוביל לתשובה שהיא חיובית לכל הפחות באופן חלקי – סבורים זכרי טייסון-בראון, שהיה איש מודיעין במשרד החוץ האמריקני, וכרמן מדינה, שהיה סגנית ראש ה-CIA לענייני מודיעין, במאמר ב-Foreign Affairs.
הקריאות לבנות מחדש את קהילת המודיעין האמריקני נשמעות מזה שנים, אך הן התגברו בחודשים האחרונים. אולם, רוב ההצעות המעשיות נותרו קונבנציונליות, כמו למשל אימוץ טכנולוגיות חדשות. טייסון-בראון ומדינה סבורים שבכך אין די, משום שהן אינן נוגעות בליבת איסוף המודיעין וניתוחו. למרות שקהילת המודיעין מפיקה 50,000 דוחות בשנה, כללי הסודיות כה נוקשים – עד שרובם נקראים רק בידי אנשי מודיעין אחרים. משימתו של המודיעין היא לומר את האמת למקבלי ההחלטות; בפועל, הוא מדבר בעיקר עם עצמו.
מהפכת המידע יוצרת סביבה גדלה והולכת של שירותי מודיעין על בסיס מידע גלוי, כולל כאלו שנותנות חברות פרטיות – החל מהערכות אסטרטגיות ארוכות טווח וכלה בצילומי לווין על-פי דרישה. חברות פרטיות וארגוני חדשות מנצחים כעת את קהילת המודיעין במשחק שלה – לפחות במונחים של מהירות ונגישות. ראשי קהילת המודיעין יכולים לנחם את עצמם בטיעון שהטכנולוגיות שבידיים הפרטיות אינן מתוחכמות כמו שלהם, אבל האמת היא שהמהירות והנגישות מנצחות תמיד.
למרות זאת, קהילת המודיעין ממשיכה לעבוד תחת ההנחה השגויה לפיה היא נהנית מבלעדיות. הסוכנויות דורשות מן המשתמשים לשהות במתקנים מאובטחים כדי לקבל גישה למודיעין. המערכת, המוציאה את רוב תקציבה הענק של שיטות איסוף יקרות, מצפה מאנשי המחקר להצדיק את ההוצאה באמצעות מקסום השימוש במידע סודי ביותר בתוצרים שלהם. לאנשי המחקר מצידם אין כל מניע להפוך את המוצר שלהם לנגיש יותר. אבל הדגש על סודיות הוא לרוב מיותר: מידע דומה או אפילו זהה ניתן להשגה ממקורות גלויים, אותם יכולים אנשי המחקר לנצל אם יפסיקו לעודד אותם להימנע מכך. השימוש במידע גלוי חייב להפוך לבסיס, במקום להיות היוצא מן הכלל.
ארה"ב מצויה כעת בעיצומם של מגיפה ומסע דיסאינפורמציה שגרם לאי-שקט פוליטי. לכן, עליה להרחיב את מעגל האיומים על הביטחון הלאומי להם היא נותנת מענה. מה שמומחי סייבר מכנים "שטח המתקפה" משתרע כיום על פני כדור-הארץ כולו; קרבות המידע הם וירטואליים, אך תוצאותיהם ממשיות לגמרי. צורת העבודה המסורתית של קהילת המודיעין לחלוטין אינה מתאימה למציאות זו, בה הכל מחובר לכל. אנשי המודיעין ומקבלי ההחלטות רגילים להתייחס לאיומים כנפרדים זה מזה, אך כיום הם שלובים זה בזה. קהילת המודיעין בונה חומות של מידור בין העוסקים באיומים השונים במטרה להגן על המקורות הרגישים – אך כיום הן יותר מזיקות מאשר מועילות.
קהילת מודיעין פתוחה תכיר בכך שהאיומים על הביטחון הלאומי יכולים להופיע בצורה בלתי צפויה מכיוונים שנחשבו בלתי מאיימים. היא תתמקד פחות במחקר מאשר בסינתזה – ההבנה כיצד הבעיות קשורות זו לזו. חשיבה הולסטית כזו תניב לא רק חשיבה והחלטות טובות יותר, אלא גם תספק למקבלי ההחלטות תפיסה מקיפה יותר של הנושאים שעל שולחנותיהם.
הסודיות הכבדה השוררת כיום גורמת לאובדן זמן – שהוא המשאב היקר ביותר של מקבלי ההחלטות. לעומת זאת, מספקי מודיעין גלוי יהיו להוטים להעניק גישה לשירותיהם, בדיוק כמו כל מי שמבין שחוויית המשתמש היא החשובה ביותר. משתמשי המודיעין הנוכחיים מצפים ליותר – יותר שקיפות, יותר נוחות ויותר תיאום בינם לבין ספקי המודיעין. אנשי הביטחון הלאומי צריכים לקבל גישה מהירה וקלה למודיעין, כדי לבצע טוב יותר את עבודתם – גם בשגרה וגם בחרום.
טייסון-בראון ומדינה מכירים בכך שכמו שקהילת המודיעין הנוכחית לא נבנתה אפילו בתוך עשור, גם השינוי יצריך זמן ויהיה כרוך בשינוי וטעייה. הם מציעים להתחיל בצורה צנועה. תארו לעצמכם פלטפורמה דינמית של תוכן, המאושרת בידי מנהל המודיעין הלאומי, אליה יכולים הצרכנים להיכנס מכל מקום ובכל כלי. היא תספק את המודיעין בצורה קלה וברורה לכל מי שעוסק בביטחון הלאומי. המידע יהיה מוגן ברשת עבודה פרטית ובשלב הראשון ייכלל בפלטפורמה הזו רק מודיעין פחות רגיש. אנשי המודיעין יתבקשו, אך לא יחויבו, ליצור תוכן ולהעלות אותו אליה, למשל: רעיונות חדשים ונקודות מבט רעננות. מנהלי התוכן יוודאו שהשיח יישאר מקצועי ומציאותי. המשתמשים יוכלו להגיב, ולבחור בקבלת מידע מוצפנת במידת הצורך.
פלטפורמה כזו תאפשר למנתחי המודיעין לספק תכנים ומשוב מיידי לאירועים. המשתמשים יוכלו לחוות דרכי פעולה וגישות חדשות, כגון שיחות ישירות בין אנשי המחקר לבין קובעי המדיניות. אנשי המחקר עצמם יוכלו ליהנות זה מיצירתיותו של זה. מן הסתם חלק מהיישומים יתקבלו וחלקם יידחו; כך בדיוק מתפתחת הטכנולוגיה המודרנית.
טייסון-בראון ומדינה מדגישים, כי יש להמשיך את איסוף המודיעין הרגיש וההקפדה על סודיותו. תמיד יהיה צורך לדעת מה מנהיגים זרים אומרים מאחורי דלתות סגורות ולהעריך מראש את יכולתו הצבאית של האויב. אבל ארה"ב צריכה לשים פחות דגש על מודיעין כזה ולחלק בצורה הולמת את משאביה המוגבלים. המשתמשים ייצאו נשכרים מפלטפורמה פתוחה יותר, ואילו מנהלי האיסוף יוכלו לשנות את המיקוד שלהם ולהתמקד בבעיות הקשות באמת שרק מודיעין איכותי יכול להתמודד איתן.