הדרך בה אישר הסנאט – ברוב של הדמוקרטים בלבד – את תוכנית הסיוע הענקית של הנשיא ג'ו ביידן היא איומה ונוראה, סבור אקונומיסט. כדי למנוע את הפיליבסטר, בו יכול למעשה המיעוט לטרפד כל חקיקה, הממשל הצמיד את התוכנית לחוק התקציב. מאחר שייתכן שלא תהיה לו עוד הזדמנות לעשות זאת, הוא כלל בה נושאים שלא בהכרח קשורים לקורונה. בשל התהליך הזה, לרפובליקנים לא הייתה כל דרך להשפיע על התוצאה.
לא רק הקונגרס נמצא בבעיה אלא גם הבחירות. לאחר נצחונו של דונלד טראמפ ב-2016, סברו חלק מהדמוקרטים שזוהי תוצאה של התערבות רוסית. לאחר הפסדו אשתקד, רוב גדול מבין הרפובליקנים מאמינים לטענותיו הכוזבות נגד טוהר הבחירות. מאז, הציעו הרפובליקנים ב-45 מדינות חוקים שמטרתם להדק את נוהלי ההצבעה ולמשל להקטין את האפשרות להצביע בדואר. הדמוקרטים מצידם העבירו בבית הנבחרים חוק הקובע נהלי הצבעה פדרליים שיגברו על אלו המדינתיים – אבל החוק לא יעבור בסנאט כל עוד קיים הפיליבסטר.
לכן, תיקונה של הדמוקרטיה האמריקנית מצריך שינויים הן בהצבעה במדינות והן בהצבעה בסנאט. אם הכללים עצמם הופכים לשדה קרב, המערכת כולה עלולה להיתפס בעיני הבוחרים כבלתי לגיטימית. ארה"ב חייבת למצוא מערכת שלטונית שתפחית את העוינות המפלגתית, ואקונומיסט טוען שזו אינה משאלת לב בלתי אפשרית.
הדמוקרטיה האמריקנית עייפה. בשנת 2010 העניק לה Freedom House ציון של 94; כעת הציון עומד על 83 בלבד. קבוצת אקונומיסט דירגה את ארה"ב במקום ב-25 בלבד בין המשטרים בעולם, אחרי דמוקרטיות צעירות בהרבה כמו גרמניה, יפן וקוריאה הדרומית. גם האמריקנים עצמם סבורים כך: רק 20% מהם סומכים לחלוטין על הממשל הפדרלי, לעומת 40%-30% בתקופת רונלד רייגן.
הפיליבסטר הוא אחת הבעיות העיקריות, אך רבים מתומכיו – בעיקר בין השמרנים – טוענים שלמעשה זהו מכשיר שמטרתו להוביל להסכמה בין-מפלגתית ושביטולו יגרום לשינויי חקיקה קיצוניים בהתאם לרוב בסנאט. אקונומיסט אינו מסכים. לדעתו, מאחר שהפיליבסטר מקשה מאוד על החקיקה – הוא מונע שינויים הכרחיים, כולל כאלו שדווקא השמרנים רוצים. הפיליבסטר מעביר את הכוח לידי הנשיא ובית המשפט העליון, מצב שגם הוא מדאיג את השמרנים. בשטח, הוא אינו מוביל להסכמות בין-מפלגתיות; שום חוק משמעותי לא עבר בהסכמה כזו בעשור האחרון. במקום להגביר את כוחם של המתונים, הוא מעצים את הקיצוניים. נכון, יש סכנה ממשית של שינויי חקיקה, אבל דמוקרטיות אחרות חיות עם זה בשלום; חקיקה היא הדרך בה הבוחרים מטילים אחריות על הממשלה.
הצעד האידיאלי יהיה ביטולו המוחלט של הפיליבסטר. לשם כך יש צורך ברוב רגיל, אבל נראה שזה לא יקרה משום שלפחות שני דמוקרטים מתנגדים לביטולו. אבל ייתכן שהם יהיו מוכנים להרחיב את המקרים הנקודתיים בהם יימנע הפיליבסטר, כמו שנעשה כיום בחוקי מיסים ובמינויי שופטים. אפשרות אחת היא לחייב את המתנגדים לנאום בפועל כדי לעכב חוק, במקום להסתפק בהודעה על התנגדות. צעד כזה יאפשר להעביר את חוק הרפורמה בבחירות.
גם העברתו של חוק זה צריכה לקבל עדיפות, טוען אקונומיסט. הרפובליקנים במדינות אומרים שהצעותיהם יגבירו את טוהר הבחירות, אך למעשה הם רוצים לשנות את החוקים לטובתם. בג'ורג'יה, למשל, הם העבירו חוק המונע הצבעה ביום ראשון – היום בו אפרו-אמריקנים רבים מצביעים בדרכם לכנסייה. החוק בבית הנבחרים יגביל את יכולת התמרון של המדינות, ימנע את השרטוט מחדש של מחוזות ההצבעה משיקולים פוליטיים וגם יחייב את המועמדים לנשיאות לחשוף את דוחות המס שלהם. הוא אינו מושלם, אך עם קצת תיקונים – לא יפגע ברפובליקנים בצורה בלתי מידתית. חוץ מזה, הפיכת ההצבעה לקלה ובטוחה אמורה להיות האינטרס של כל מפלגה במדינה דמוקרטית.
רפורמה נועזת יוצרת סכנה של תוצאות בלתי צפויות. אבל ארה"ב שוב אינה נחשבת לדוגמה המובהקת של דמוקרטיה כפי שהייתה. כדי לחדש את עצמה מבית ולהציב דוגמה מחוצה לו, ארה"ב חייבת להפשיל את השרוולים ולהתקדם בשיפוצים.