את תחזיתה של קהילת המודיעין האמריקנית ל-20 השנים ניתן לתמצת במילה אחת, סבור וושינגטון פוסט: עגום. בשבוע שעבר (8.4.21) פרסמה מועצת המודיעין הלאומית – הגוף המופקד על תחזיות אסטרטגיות במשרדו של מנהל המודיעין הלאומי – את הדוח שלה על המגמות העולמיות. הקורונה, שינויי האקלים שיגרמו להגירה המונית ופער הולך וגדל בין הציפיות מן המנהיגים לבין יכולתם לעמוד בהן – אלו הגורמים העיקריים לתחזית הקודרת.
מחברי הדוח (שאינו משקף את מדיניותה הרשמית של ארה"ב) מזהירים, שהקורונה היא רק המבוא למשברים עתידיים. הקורונה – המשבר הגדול ביותר מאז מלחמת העולם השנייה – הזכירה לעולם את שבריריותו וזעזעה הנחות מקובלות בנוגע ליכולתם של ממשלות וארגונים להגיב לאסונות. היא גם האיצה משברים חברתיים וכלכליים קיימים, והבליטה את הסכנה הגוברת של משברים עולמיים – בבריאות, באקלים, בטכנולוגיה ובכלכלה.
המחברים גם מזהירים מפני חוסר הלימה גדל בין אתגרים עכשוויים ועתידיים לבין יכולתם של מוסדות ומערכות להתמודד איתם. בתוך החברות גוברים השסעים הפוליטיים, התרבותיים והכלכליים, וחלקים גדלים מתושבי העולם מאבדים אמון במוסדות ובממשלות – מה שיעצב את הציפיות של דורות העתיד מממשלותיהם.
הבמה הבינלאומית תעוצב בעיקר ביריבות בין סין לבין ארה"ב ובעלות בריתה; לא תהיה מדינה דומיננטית אחת, אלא יותר חוסר יציבות גיאו-פוליטי. הטכנולוגיה, על יכולתה להזניק משקים ולשפר את התקשורת, תמשיך להסלים את המתחים הפוליטיים, כאשר בני אדם יחפשו מידע ודעות התואמים את שלהם.
הדוח מתאר חמישה תרחישים אפשריים לקראת שנת 2040. האופטימי בהם צופה "רנסאנס של הדמוקרטיות" בעידן חדש של מנהיגות אמריקנית, בו צמיחה כלכלית והישגים טכנולוגיים יציעו פתרון לבעיות הגדולות ביותר של העולם, בעוד רוסיה וסין נותרות מאחור. בתרחיש הפסימי ארה"ב שוב אינה שחקן דומיננטי, ואסונות סביבתיים גורמים למחסור במזון ולהפיכות בהובלת צעירים המאמצים מדיניות לטיפול בשינויי האקלים ובפערים החברתיים. בתרחיש הזה, האיחוד האירופי נשלט בידי הירוקים ופועל עם האו"ם להרחבת הסיוע הבינלאומי תוך התמקדות בקיימות, וסין מצטרף למאמץ כדי להשקיט את המחאות המתעוררות בעריה בשל רעב.
בין שני הקצוות הללו מתאר הדוח שלוש אפשרויות: סין הופכת למדינה מובילה אך לא לדומיננטית עולמית; ארה"ב וסין משגשגות ומתחרות כשתי מעצמות; הגלובליזציה לא מצליחה ליצור מוקד השפעה אחד והעולם מתחלק לגושים מתחרים השקועים בדאגה לשגשוגם ובטחונם.
להווה יש תפקיד חשוב בעיצוב העתיד, וכאן מחברי הדוח מוצאים סיבה לדאגה. לדבריהם, המערכת הבינלאומית אינה בנויה להתמודד היטב עם האתגרים הניצבים בפני האנושות. עם זאת, הקורונה יכולה לספק לקחים שימנעו מן ההיסטוריה לחזור על עצמה. למרות שמדינות האיחוד האירופי הגבילו את התעבורה ביניהן, האיחוד התלכד מאחורי חבילת סיוע – מה שיכול להדק את האינטגרציה שלו בעתיד. המגיפה גם עשויה להוביל להפניית תקציבים מביטחון וסיוע חוץ למניעת מגיפות ולהתאוששות כלכלית. אבל בסופו של דבר, מציין הפוסט, הקורונה מותירה את המחברים עם יותר שאלות מאשר תשובות.
על-פי תחזיתם, מדינות שינצלו טוב יותר את הטכנולוגיה והתכנון, במיוחד לקראת ההשלכות הבלתי-נמנעות של שינויי האקלים, יתמודדו טוב יותר עם המשבר. מדינות המקדמות בינה מלאכותית יוכלו להאיץ את התפוקה ולהרחיב את משקיהן כך שהממשלות יוכלו לספק יותר שירותים, להפחית את החוב הלאומי ולממן את הטיפול באוכלוסייה המזדקנת. המדינות שיצליחו יהיו אלו שיסתגלו לשינוי, ובמקביל ייצרו הסכמה חברתית בנוגע לפעולות שיש לנקוט. בעולם כה נזיל, זהו התרחיש שאותו הכי קשה לדמיין.