דניאל צ'רצ'יל נזקקה לעזרה. היא גידלה לבדה חמישה ילדים בחוף הדרומי של אוסטרליה והייתה צריכה לשלם אלפי דולרים לטיפול באוטיזם של בנה הבכור. בשלהי 2020 קיבלה צ'רצ'יל הודעה שנדמה היה שתפתור את מצוקתה: דוא"ל מהמיליארדרית הפילנטרופית מקנזי סקוט, אשתו לשעבר של ג'ף בזוס, לפיו היא מחלקת מחצית מהונה וצ'רצ'יל זכאית למענק. צ'רצ'יל חיפשה בגוגל את הצירוף "סקוט + הונאה", אבל מצאה מאות דיווחים על נדיבותה של סקוט.
בשנה שעברה חילקה סקוט קרוב ל-6 מיליארד דולר. המודל הייחודי שלה זכה לשבחים רבים על המהירות והישירות. אך כמה מיתרונותיו הברורים – בלי קרן גדולה ועמוסה ובלי נציגים אליהם יש לפנות – הם בדיוק מה שהפכו אותו ליעד לנוכלים, כפי שעתידה צ'רצ'יל לגלות במהרה. ניו-יורק טיימס מתאר את התופעה בכתבה נרחבת.
צ'רצ'יל התבקשה למלא "טופס חברות" בידי ארגון המכנה את עצמו "קרן מקנזי סקוט" ולפתוח חשבון מקוון ב-Investors Bank and Trust Company. היא יכלה לראות שהקרן העבירה לחשבונה 250,000 דולר, אך מאחר שהיא אוסטרלית – נאמר לה שעליה לקבל מספר ברשות המס ולשלם עמלה לפני שתקבל גישה לכסף. היא בדקה שוב והכל נראה תקין. צ'רצ'יל לא ידעה שאין קרן כזאת ושהבנק נסגר לפני למעלה מעשור; היא נפלה קורבן לנוכלים מתוחכמים המנצלים קורבנות פגיעים. במקרה של צ'רצ'יל, ההונאה כללה גם דפי פייסבוק מזויפים, הודעות ווטסאפ ושימוש בביטקוין כדי להוציא ממנה במרמה 7,900 דולר. חברת האבטחה הישראלית Ironscales אומרת כי הודעות דומות הגיעו ל-190,000 כתובות דוא"ל הידועות לה.
פרופ' מרטי דה-ליימה מאוניברסיטת מינסוטה אומר כי המודל בו משתמשת סקוט – הודעה מפתיעה על קבוצות הזכאיות לסיועה – הוא גן עדן לנוכלים. סקוט תורמת למוסדות – אוניברסיטאות, ארגוני צדקה וארגונים אחרים הניצבים בחזית הסיוע – ולא ליחידים. אין לה חשבונות ברשתות החברתיות ובטוויטר. הארגון שלה לעולם לא יגבה תשלום כלשהו.
צ'רצ'יל הבינה שסקוט לא יצרה איתה קשר, אך לא הצליחה לנתק את עצמה מיד מן הנוכלים. היא השקיעה כל כך הרבה, עד שהמשיכה לנסות לקבל את הכסף המובטח. אבל עם הזמן נחשפה צ'רצ'יל לרשת מתוחכמת שנטוותה כדי לנצל את חלומותיהם של נזקקים. הנוכלים ידעו מהו מצבה ושהיא לווה כספים מסבתה ואחותה. כאשר פנתה למשטרה, נאמר לה שאין דרך להשיב את כספה. "זה הרס את חיי", אומרת צ'רצ'יל. כאשר הנוכלים פנו לצ'רצ'יל, היא הייתה בלחץ המגביר עוד יותר את הפגיעות לנוכלים, אומרת סטייסי וודס, פרופסור לפסיכולוגיה. מומחים אומרים שהדרך הטובה ביותר למנוע הונאות כאלו היא אם הקורבנות ייחשפו, אבל רובם מתביישים ומאשימים את עצמם במקום את הפושעים.
כאשר צ'רצ'יל קיבלה את הפנייה הראשונה, היא לא זיהתה כל סימן להונאה. האזכור היחיד של סקוט ברשת היה של דף פייסבוק מלא בתמונות שלה ובדיווחים חדשותיים על נדיבותה. היא פנתה למנהל הדף ושאלה האם הדוא"ל אמיתי, ומישהו שהתחזה לסקוט עצמה השיב בחיוב – ואף אמר כי בעבר היו פניות תרמיתיות אך זו אמיתית. משם הופנתה צ'רצ'יל לאתר של Investors Bank and Trust Company שנראה מקצועי ואמין. היא פתחה חשבון, הסכימה לתנאי השימוש וכאמור עד מהרה התבשרה ש-250,000 דולר הופקדו על שמה. כעת היא נדרשה לשלם בביטקוין, קיבלה הדרכה כיצד להוריד ארנק דיגיטלי, וברגע בו לחצה על "שלח" – כספה אבד לנצח.
נוכלים ממערב אפריקה משתמשים לעיתים קרובות בחשבונות בנק מזויפים; האתר של Investors Bank and Trust Company מופעל למעשה מניגריה (מולדת "העוקץ הניגרי" הידוע לשמצה). טועה מי שחושב שהנוכלים הללו מטומטמים וקל לזהות את מעשיהם; למעשה, ברוב המקרים מדובר בפשע מאורגן. לאחר שהם מוציאים מהקורבן כל שיכלו, הם מוכרים את פרטיו; צ'רצ'יל קיבלה פניות מרובות של נוכלים אחרים.
דה-ליימה אומר כי התורמים צריכים לעשות יותר כדי להגן על מי שנופלים קורבן לנוכלים המשתמשים בשמותיהם, בכך שיזהירו שהם לעולם לא יבקשו תשלום תמורת סיוע. צ'רלס פיני, מיליארדר בתחום הדיוטי-פרי, חילק מיליארדי דולרים ובאתר שלו פרסם בדיוק אזהרה כזאת, ואף מסר למי לפנות אם נתקלים בתרמית. צ'רצ'יל אומרת בלשון פשוטה: "אני יכולה לתאר לעצמי מדוע לסקוט אין אתר, כי היא רוצה לפעול בשקט. אבל למרות שמה שהיא עושה הוא נהדר, העובדה שאין לה קרן או אתר אינטרנט הורסת חיים של אנשים. יש חשיבות גם לנו".