29 המדינות העניות ביותר בעולם, בהן מתגוררים 9% מאוכלוסיית העולם, קיבלו עד כה רק 0.3% מכלל חיסוני הקורונה. יצרניות החיסונים אומרות, כי הפתרון מצוי בהישג יד כאשר הן מאיצות את הייצור ועומדות בקשר עם יצרני משנה בכל העולם לייצור מיליארדי מנות נוספות. מדי חודש מיוצרות 500-400 מיליון מנות של חיסוני פייזר, מודרנה וג'ונסון אנד ג'ונסון.
אבל העולם לא מתקרב לכמות מספקת, מדגיש ניו-יורק טיימס. יש צורך ב-11 מיליארד מנות כדי לחסן 70% מתושבי העולם, השיעור הדרוש לחסינות עדר. ההערכה היא, שעד כה יוצרו רק 1.7 מיליארד מנות. הבעיה היא שקיים מחסור בחומרי גלם ובאמצעי ייצור. במקביל, הצורך גדל בהתמדה בשל התפתחות הווריאנטים המסוכנים המאלצים מדינות רבות להטיל סגרים ומגבלות.
כמעט כולם מסכימים שהפתרון היחיד הוא להאיץ את חלוקת החיסונים, אבל כיצד? בשאלה זו המחלוקת עזה והיא מעכבת את ההתגברות על הנגיף. יש הטוענים, כי הדרך היחידה למנוע אסון היא להכריח את היצרניות להפחית את ההגנה על סודותיהן המסחריים ולחלוק אותם עם כמה שיותר מפעלים אחרים. התומכים בגישה זו מציעים שתי דרכים עיקריות: ביטול הגנת הפטנטים או העברת הטכנולוגיה.
האם להסיר את הפטנטים
ארגון הסחר העולמי מנהל שיחות כיצד לפעול, אבל הוא מחויב להגיע לקונצנזוס שכרגע אינו קיים. ממשל ביידן הצטרף ליותר מ-100 מדינות שביקשו מהארגון להסיר חלקית את הגנת הפטנטים. אבל האיחוד האירופי מאותת שהוא מתנגד להסרת הפטנטים ותומך רק בהעברת טכנולוגיה וולונטרית, ובכך תומך בעמדת היצרניות שהלובינג החזק שלהן הצליח עד כה לעצב את הכללים בהתאם לדרישותיהן.
כמה מומחים מזהירים שפגיעה בקניין הרוחני עלולה לגרום נזק משמעותי לענף ולהאט את מאמציו להפיץ את החיסונים – כמו לבצע ארגון מחדש של מכבי האש בעיצומה של דליקה. אחרים טוענים בתגובה, כי מתן האמון בחברות התרופות הוא שגרם לפער הנוכחי בין מי שיש לו חיסון ובין מי שאין לו. באווירה מפולגת זו, ראשי ארגון הסחר מעצבים את מהלכיהם פחות כניסיון לשנות את הכללים, ויותר כמו"מ אשר ישכנע את הממשלות והחברות להסכים על תוכנית פעולה, בתקווה שהדבר יקרה תוך חודשים בודדים.
מומחים רבים לבריאות הציבור טוענים, כי להסרת הפטנטים לא תהיה השפעה משמעותית, אלא אם היצרניות יסכימו לחלוק את שיטות הייצור שלהן. הסרת הפטנט היא כמו פרסום מתכון מסובך; העברת הטכנולוגיה היא כמו משלוח שף מעולה כדי להכשיר טבחים. אבל אפילו עם הסרת הפטנטים והעברת הטכנולוגיה, לצד הגדלת מלאי חומרי הגלם, יידרשו לפחות עוד שישה חודשים כדי להתחיל לענות על הביקוש.
מנהיגים אירופים אומרים, כי הפתרון היחיד לטווח המיידי הוא שהמדינות העשירות – במיוחד ארה"ב – יתרמו וישלחו יותר מן המלאי שלהן ליתר העולם. האיחוד האירופי התיר לייצא מאות מיליוני מנות, בהיקף דומה לזה של המלאי שלו עצמו, אך ארה"ב נמנעת מצעד דומה. אבל גם צעד כזה כרוך בסיכונים: הודו תרמה 60 מיליון מנות, שכעת חסרות לה עד מאוד.
כיצד נוצר המצב הנוכחי
לדעת הטיימס, הפרטים של כל תוכנית להגביר את הפצת החיסונים ברחבי העולם, חשובים פחות מאשר הסרת הגורמים למצב הנוכחי. המדינות העשירות השתלטו על המלאי תוך ניצול עוצמתן הכלכלית והפוליטית. פייזר ומודרנה מילאו את קופותיהן במיליארדי דולרים באמצעות מכירת החיסונים לממשלות בעלות כיסים עמוקים בצפון אמריקה ואירופה. עסקות אלו הותירו מעט מדי מנות לתוכנית Covax, שותפות רב-לאומית שהוקמה כדי לספק את צרכיהן של המדינות האחרות.
שינוי מצב זה מחייב לשכנע את המדינות העשירות, שהמשך השתוללות הקורונה במדינות העניות מסכן גם אותן ומכניס את העולם למעגל אין-סופי של מרדף אחרי הנגיף. "מנהיגי העולם צריכים לפעול כיחידה אחת", אומרת ד"ר רבקה ויינטראוב מאוניברסיטת הרווארד. היא מציעה שקבוצת 7G תוביל קמפיין כזה ותממן אותו, כאשר מנהיגיה ייפגשו באנגליה בחודש הבא.
הוויכוח על הקורונה מזכיר את זה שהתחולל סביב הטיפול באיידס בשנות ה-90 של המאה הקודמת. מינהל התרופות והמזון האמריקני (FDA) אישר את הטיפול המשמעותי הראשון ב-1995, התמותה מאיידס צנחה בצפון אמריקה ובאירופה – אבל המשיכה לגאות באפריקה ואסיה. בשנת 2001 קבע ארגון הסחר, כי ממשלות יכולות להרשות לחברות מקומיות להפר את הפטנטים לצורך טיפול מקומי דחוף – אבל מאחר שהיצרניות לא העבירו את הטכנולוגיה, לא הייתה להחלטה זו משמעות מעשית. ב-2003 הסיר הארגון את הגנת הפטנטים והתיר למדינות העניות לייבא גרסאות גנריות של התרופות אשר יוצרו בתאילנד, דרום אפריקה והודו, וכך הן הצליחו לרסן את המחלה.
ממשלות דרום אפריקה והודו הן המובילות את הבקשה להסיר את הפטנטים מעל חיסוני הקורונה, כדי שיוכלו לייצר אותם בתחומיהן. פיתוח החיסונים נעזר במיליארדי דולרים מכספי משלם המיסים בארה"ב, גרמניה ומדינות עשירות אחרות. כתוצאה ממנו, פייזר צפויה למכור השנה חיסונים ב-26 מיליארד דולר, ומודרנה – ב-19 מיליארד דולר.
גם ההיסטוריה אינה תומכת בטענה לפיה הגנת פטנט מוחלטת חיונית לייצור תרופות חדשות, טוען הטיימס. עד אמצע שנות ה-90, יכלו יצרני תרופות לרשום פטנטים רק בשווקים העשירים ביותר והיה עליהם לנהל מו"מ על רשיונות שאפשרו לחברות במדינות אחרות לייצר גרסאות גנריות. אבל גם באותה עת, חברות התרופות המשיכו להתפתח ולשגשג, וכך היה גם כאשר ארגון הסחר הסיר במקרים מסוימים את הגנת הפטנט.
האם יש יכולת ייצור עודפת
בינתיים מבטיחות היצרניות יותר סיוע למדינות העניות. החיסונים של אסטרה-זנקה הם מקור האספקה העיקרי של Covax והחברה אומרת שמכרה חיסונים במחירי עלות. בינואר הודיעה פייזר על הצטרפותה ל-Covax ועל הפצת 40 מיליון מנות במחירי עלות; עד כה היא העבירה רק 1.25 מיליון מתוכן, פחות מן הכמות שהיא מייצרת מדי יום.
השאלה האם יש ברחבי העולם מספיק מפעלים אמינים לייצור כמות החיסונים הדרושה, נמצאת במחלוקת עזה. בוועידה שקיים ארגון הסחר בחודש שעבר טענו מפעלים בפקיסטן, בנגלדש, דרום אפריקה, סנגל ואינדונזיה שהם מסוגלים להתחיל במהירות לייצר חיסוני קורונה. חברה קנדית הסכימה לספק לבוליביה 15 מיליון מנות של חיסוני פייזר – אם האחרונה תאפשר זאת. אבל אפילו החברות הגדולות עצמן, ובראשן אסטרה-זנקה וג'ונסון אנד ג'ונסון, מתקשות לעמוד ביעדי הייצור המובטחים. ייצור החיסונים החדישים בטכנולוגיית mRNA בה משתמשות פייזה ומודרנה, הוא מסובך במיוחד. בפועל, במקרים בהם נחתמו הסכמים עם יצרני משנה, קצב הייצור הוא מאכזב.
יש הטוענים, כי רוב יכולת הייצור העולמית כבר נמצאת בשימוש. מומחים אחרים סבורים, כי היצרניות מגזימות בתיאור קשיי הייצור במטרה לשמר את כוחן המונופוליסטי, וכי הטענה לפיה מדינות מתפתחות אינן מסוגלות לייצר את החיסון היא מעליבה ואף גזענית. בינתיים, מסכם הטיימס, הפתרון אינו נראה באופק.