ג'ו ביידן התמודד לנשיאות בהבטחה לקדם את הדמוקרטיה ברחבי העולם, אך מוצא את עצמו נאבק עליה בביתו שלו. 200 חוקרים אמריקנים מובילים בתחום הדמוקרטיה חתמו בחודש שעבר על מכתב המזהיר, כי שינויים בחוקי המדינות מביאים כמה מהן למצב בו אינן עומדות בדרישות המינימום לבחירות הוגנות. מנהיג המיעוט הרפובליקני בסנאט, מיץ' מקונל, אמר מיד אחרי אירועי 6 בינואר, כי אם רעולי פנים יוכלו לשנות את תוצאות הבחירות – הדמוקרטיה האמריקנית תיכנס לסחרור קטלני. אבל זה בדיוק מה שמפלגתו עושה, טוען אקונומיסט.
מבחינת הדמוקרטים, האיום על הבחירות הוא מהכיוון של בעלי זכות הבחירה. הם מתנגדים לשינויים בחוק הדורשים הצגת תעודת זיהוי, מקשים על הצבעה בדואר, מנסים למנוע הצבעה בימי ראשון ועוד. אבל חששותיהם מוגזמים. האיום האמיתי הוא בעת ספירת הקולות. למשל: בית המחוקקים באריזונה רוצה לפגוע בעצמאותו של המפקח על הבחירות. בג'ורג'יה יכול כעת בית המחוקקים להחליף את העומדות בראש ועדות הבחירות המחוזיות. טקסס בוחנת חוק שיקל להעמיד לדין פקידי בחירות. פקידים רפובליקנים שאישרו את נצחונו של ביידן נמצאים תחת מתקפה והמשרות של רבים מהם מצויות בסכנה.
לא מדובר בשינויים ביורוקרטיים זניחים, אלא ביצירת מערכת שבתי המשפט לא יוכלו להתערב בה. דונלד טראמפ הוא הכוח המניע מאחורי צעדים אלו, עם טענותיו חסרות היסוד נגד נצחונו של ביידן והאפשרות שיתמודד ב-2024. שני שלישים מהרפובליקנים מאמינים לו; מחציתם סבורים שהיה צורך להפוך את תוצאות הבחירות אשתקד. הרפובליקנים הבכירים הגיעו למסקנה שמוטב להם לשתוק, כל עוד אין התקפה נוספת על הקפיטול.
גם אם טראמפ לא יתמודד ב-2024, השינויים שיוזמים הרפובליקנים יהיו בעלי השפעה ניכרת, ואקונומיסט מצביע על שלושה קווי הגנה ההולכים ונפרצים. הראשון הוא שהמפסיד מודה בהפסדו; כידוע, טראמפ לא עשה זאת עד היום. השני הוא היושרה של פקידי הבחירות המקומיים, ללא קשר לשיוכם המפלגתי; אשתקד הם עמדו בכל הלחצים של טראמפ ואנשיו. אבל כעת, בתמורה, ניטלות מהם סמכויות והם קורבן להאשמות שווא ואף לאיומי רצח.
מה שמשאיר את קו ההגנה השלישי – בתי המשפט. גם הם תפקדו היטב תחת לחץ וסביר להניח שיעשו זאת גם בפעם הבאה. אבל, אם בתי המשפט יידרשו שוב ושוב להבטיח את הלגיטימיות של הבחירות, הדבר יציף אותם ובסופו של דבר המערכת תקרוס. כמה זמן יקח עד שמישהו יתעלם מפסק דין של בית המשפט העליון?
החששות לגורל הדמוקרטיה האמריקנית היו נפוצים בימין וכיום נפוצים גם בשמאל ובמרכז. הסכנה הגדולה היא שהתוהו ובוהו סביב בחירות 2020 יהפוך לנורמה החדשה. המרוץ לנשיאות אשתקד לא היה צמוד במיוחד; תארו לעצמכם מצב בו לא תהיה הסכמה לאומית לגבי התוצאות. האמריקנים יהיו על מסלול בו, שוב כדברי מקונל, "רק המנצחים יקבלו את התוצאות". הצמרת הרפובליקנית צריכה לדבוק בעיקרון לפיו ניהול הבחירות הוא על-מפלגתי, אך במקום זאת היא התמכרה לטענה בדבר "גניבת הבחירות" ברמה בה יישור קו איתה הוא תנאי לניהול הבחירות הבאות.
החלק הבלתי-טראמפי השקט של המפלגה הרפובליקנית אולי מקווה שכל זה יתפוגג ושקולות האזעקה לגבי גורל הדמוקרטיה הם מוגזמים. הם יכולים לחשוב שביכולתם להגן טוב יותר על הדמוקרטיה אם ישמרו על יחסים טובים עם בסיס התומכים שלהם. אבל המציאות מאז השבעתו של טראמפ ב-2017 הוכיחה שאין לכך יסוד. בינתיים, הרכב מפלגתם משתנה לנגד עיניהם. לטובת החוקה, מוטב שהרפובליקנים ידברו עכשיו – לפני שיהיה קשה עוד יותר לעשות זאת.