איש אינו יודע כמה ספורטאים ישתמשו בסמים, אבל מבט חטוף בכותרות מבהיר שהתופעה רחוקה מלהיות נדירה. למשל: קניה ידועה בשליטתה בריצות למרחקים בינוניים וקצרים, אך 68 מהרצים שלה הורחקו בשל שימוש בסמים. מספר אלופים אולימפיים לא יגנו על תאריהם, מאותה סיבה. מאמנים ורופאים ברחבי העולם נתפסו במתן סמים. בשנת 2018, האחרונה לגביה יש נתונים, בוצעו 263,519 בדיקות דם ושתן לגילוי סמים ורק 0.6% מהן היו חיוביות. אולם, מומחים בכירים טוענים ש-90% מנוטלי הסמים אינם נתפסים, אלא רק המשתמשים הכבדים ביותר. הערכות אחרות גבוהות עוד יותר. מחקר משנת 2011 הסיק, כי קרוב לוודאי ב-14% מבין 2,700 הספורטאים שנבדקו השתמשו בטכניקות בלתי חוקיות להעלאת ריווי החמצן בדם. בכמה מן המדינות השיעור הגיע ל-48%, אם כי עורכי המחקר סירבו לחשוף את שמותיהן. מחקר אחר, שפורסם ב-2018, הסיק ש-43.6% מ-2,000 המשתתפים בו נטלו סמים; זה קרוב מאוד לחששות של צ'למרס לגבי טוקיו. אבל ההערכות הן רק הערכות; יורק שומכר, אשר השתתף בפיתוח תוכנית המעקב אחרי הסימום, אומר לאקונומיסט שמספרים אלו גבוהים מאשר תחושת הבטן שלו. הסוכנות למניעת סימום מפרסמת רשימה של מאות תוספים אסורים בשימוש, שההשפעה של רובם על הביצועים היא אפסית. אבל כמה מהם נותנים יתרון משמעותי, כפי שמלמדים המדע וההיסטוריה. התוספים הידועים ביותר הם סטרואידים אנבוליים – קרובי משפחה כימיים של ההורמון הזכרי טסטוסטרון. ספורטאים נוטלים אותם כדי להגביר את הגודל והחוזק של שריריהם ובשל יכולתם להאיץ התאוששות אחרי אימון וכך לאפשר אימון מאומץ יותר. השפעתם ארוכת הטווח של הסטרואידים אושרה בכמה וכמה מחקרים, שהמקיפים בהם נערכו במזרח גרמניה לשעבר לאחר איחוד גרמניה. התברר, שהסטרואידים מסייעים לנשים יותר מאשר לגברים, כי הן מתחילות ברמות נמוכות יותר של טסטוסטרון ולכן יש יותר מקום לשיפור. דוח שהוגש ב-1977 לשטאזי (המשטרה החשאית של מזרח גרמניה) הצביע על שיפור הישגיהן בחמישה מטרים בהדיפת כדור ברזל, ב-20 מטר בזריקת דיסקוס, חמש שניות בריצה ל-400 מטר ועשר שניות בריצה ל-1,500 מטר.

הסם השני בתפוצתו הוא אריתרופוטאין – תוסף טבעי המדמה ייצור של כדוריות דם אדומות. במקור הוא נועד לטיפול באנמיה (מחסור בכדוריות), אך עד מהרה הפך לנפוץ במקצועות ספורטיביים כמו ריצה ורכיבה על אופניים. הכדוריות האדומות מעבירות את החמצן ברחבי הגוף, ואספקת החמצן לשרירים היא גורם מגביל משמעותי ביכולת לאמץ אותם. לכן, תוספת של כדוריות מאפשרת להגביר את המאמץ. מחקר מצא, ש-אריתרופוטאין מעלה את אספקת החמצן ב-12%; הזמן העובר עד לתשישות כתוצאה מן המאמץ מתארך ב-54%. שומכר אומר שהשיפור בביצועים של האצנים והרוכבים הוא כנראה חד-ספרתי; אבל די בשיפור של 5% כדי לחתוך שש דקות מהזמן של רץ מרתון מצטיין. ההיסטוריה מספקת מבט נוסף. הסימום היה בשיאו בשלושת העשורים האחרונים של המאה ה-20, וחלק מן השיאים שנקבעו אז נותרו בעינם עד היום – כמו למשל שמונה מבין 16 מקצועות האתלטיקה לנשים. הישגים מצוינים כשלעצמם אינם הוכחה לסימום, אבל הם בהחלט מעלים חשדות, מציין אקונומיסט. למשל: פלורנס גריפית-ג'וניור קבעה 10.49 שניות בריצת 100 מטר ב-1988; הזמן המהיר ביותר מאז הוא 10.63 שניות. מבין עשרת הרוכבים המהירים ביותר בהר אלפ-דה-הו, אחת מפסגות הטור דה-פראנס, תשעה הורשעו או הודו בסימום. טכנולוגיה משופרת וכללים נוקשים יותר מקשים על הסימום. הבדיקות בטוקיו יהיו מתוחכמות מאי פעם ונרחבות מאי פעם, אך כאמור – הדבר אינו מבטיח הצלחה מלאה. בעיה מרכזית יהיו סמים חדשים, אשר לעיתים מפותחים במכוון כדי להתגבר על הבדיקות. ב-2003 קיבלה מריון ג'ונס, האלופה האולימפית האמריקנית, סם חדש שכזה; היא הודתה מאוחר יותר והמדליות נשללו ממנה. את רוב הסמים החדשים מפתח ענף התרופות, לצרכים לגיטימיים לחלוטין, אך הם מושכים גם את תשומת ליבם של ספורטאים. כך למשל, תריסר תרופות הדומות ל-אריתרופוטאין, אך עם פחות תופעות לוואי, נמצאות בפיתוח – אך הבדיקות הקיימות מסוגלות לגלות רק אחדות מהן. צנרת הפיתוח לעולם לא תתייבש, כי גוף האדם כולל מאות תהליכים ויעדים כימיים שהתערבות בהם יכולה לשפר את הביצועים הספורטיביים.

לעיתים קרובות יש יותר מאשר דרך ביו-כימית אחת להשיג השפעה נקודתית. למשל: במקום לחזק את השרירים, ניתן להאט את השחיקה הטבעית של רקמת השרירים. על-פי השמועות, רוכבי אופניים מנסים סם הקרוי aicar, בתקווה שיסייע להם להפחית משקל תוך שמירה על מסת השריר, ובכך לשפר את יחס הכוח/משקל מבלי להגביר את עוצמתו של הכוח. אלו המבקשים לדבוק בהרגלים הישנים, יכולים פשוט לנסות להפחית את המינון. "סימום מיקרו" – נטילת כמות קטנה וקבועה במקום כמויות גדולות חד-פעמיות – מבטיח שעקבות הסם ייעלמו מהר יותר וכך יפחתו הסיכויים של כישלון בבדיקה. גם דרכים חדשות לשימוש בסמים ישנים עשויות לסייע, למשל: שתייתם בצורה נוזלית במקום זריקות או גלולות, כך שהם ייבלעו מהר יותר במחזור הדם ולא יותירו עקבות. יש גם שיטות הרבה יותר פשוטות. האחת היא לקבל אישור רופא על הצורך להשתמש בסם מסוים לצרכים רפואיים. הסוכנות למניעת סימום טוענת שאישור כזה ניתן רק אחרי בדיקה מקיפה, מחקר משנת 2020 לא מצא שתרופות מרשם משפרות את הסיכויים לנצח – אבל הספקות קיימים. אפשרות שנייה היא להתגורר באזור גבוה, שכן האוויר הדליל מאיץ באופן טבעי את ייצור הכדוריות האדומות – וזה מותר, וגם מפחית את הסיכויים לחשיפת שימוש אסור ב-אריתרופוטאין. אפשרות שלישית, שהתממשה בפועל, היא לקבל התראות על בדיקות צפויות (מחוץ לתחרויות) מפקידים אוהדים או מושחתים. המשימה של הסוכנות למניעת סימום נעשית קשה יותר, כי בעוד המסוממים פועלים כמובן באפילה, היא חייבת לפעול בשקיפות וכך השיטות שלה חשופות למתקפה. כך למשל, הסוכנות חייבת להיות נדיבה למדי כאשר היא בוחנת את כמות התוספים בגוף, שכן זו צריכה לעמוד ביחס למשקלו של הספורטאי. זו אחת הסיבות לכך ש-אריתרופוטאין כה פופולרי בקרב הספורטאים: העקבות שהוא מותיר בגוף משתנות לאורך זמן וכך קשה לעקוב אחרי הימצאותו. ואילו רמות הסטרודיאים הטבעיות בגוף שונות מאוד מאדם לאדם, ואף בגופו של אותו אדם עצמו. מאחר שהעונש על סימום הוא השעיה או הרחקה, הלוחמים בסימום חייבים לנהוג בזהירות מרובה. בדיקות האריתרופוטאין, במיוחד, בנויות למנוע תוצאות שגויות ולכן רבים מן המסוממים אינם נתפסים.

כסף וגאווה לאומית מסבכים עוד יותר את התמונה, ממשיך אקונומיסט. הסוכנות למניעת סימום חייבת לסמוך על הרשויות הלאומיות שיעשו את רוב העבודה, אך לא לכולן יש המשאבים הדרושים. בשנת 2012 ביצעה הסוכנות הג'מייקנית בדיקה אחת בלבד מחוץ לתחרויות – אותה שנה בה ספורטאיה זכו בתריסר מדליות באולימפיאדת לונדון. התקציב של הסוכנות למניעת סימום עומד השנה על 140 מיליון דולר; יש ספורטאים ששכרם גבוה מזה. בעיה נוספת היא העדר רצון. ספורט יוצר תהילה לאומית, מה שאומר שהטלת ספקות עלולה להיות מסוכנת. תוכניות סימום במזרח גרמניה, סין ורוסיה נועדו לזכות ביוקרה פוליטית. שוק חסויות הספורט עמד אשתקד על 48 מיליארד דולר. הכסף הזה מאפשר גם לקנות פקידים: בשנה שעברה נדון למיין דייאק, הנשיא הקודם של איגוד האתלטיקה, לארבע שנות מאסר בשל קבלת שוחד כדי להשתיק בדיקות סמים חיוביות. המדינות והמגזר העסקי מממנים גם את הספורט וגם את מערכת האנטי-סימום המפקחת עליו, ולכן לא תמיד יש רצון לשאול שאלות. הסוכנות למניעת סימום עצמה מקבלת מימון מן הממשלות, מה שמעלה את השאלה כמה עצמאית היא יכולה להיות. זו עמדתה של ממשלת ארה"ב. בדצמבר שעבר, כאשר נמאס לה מן התגובה הרפה לשערוריית הסימום ברוסיה, היא העבירה חוק המאפשר לרשויות המשפט האמריקניות להעמיד לדין מעורבים בסימום מכל העולם, בתנאי שספורטאים או חברות מארה"ב קשורים לאותה תחרות, אם כי לא את הספורטאים עצמם. העונשים המירביים: עשר שנות מאסר וקנס של מיליון דולר. החוק הזה יחול על משחקי טוקיו.