מרקל נראתה לעיתים יותר כמו מלכה ופחות כמו ראש ממשלה, מגדיר אותה אקונומיסט. היא מסיימת את כהונתה עם שיעורי תמיכה מרקיעי שחקים. מקומה במרכז המפה כה דומיננטי, עד שביקורת עליה נראית כמעט כפגיעה בכבודה של מלכות. באירופה היא הייתה המנהיגה הבלתי-מעורערת, והגנתה הבלתי-מתפשרת על הערכים הליברליים והתנהגותה הצנועה היו חוף מבטחים בעידן של מנהיגים פופוליסטיים ולאומניים מוחצנים. האם "מצב רוח לשינוי" משתלט כעת על גרמניה? העלייה המתמדת של מפלגת הירוקים, המבקשת לכפות משמעת תקציבית הדוקה ולחשוב מחדש על מדיניות החוץ, מרמזת בכיוון זה. בחודש מאי אמרו שני שלישים מן הנסקרים, כי הם רוצים שינוי פוליטי משמעותי, וכמעט אותו שיעור רצו ממשלה חדשה. כמה אירועים שהתרחשו לאחרונה זעזעו את אמון הציבור במדינתו ובמוסדותיו: הניהול הכושל של גל הקורונה השני, שהשכיח את ההצלחות בגל הראשון; שטפונות קטלניים במערב גרמניה, בהם נספו 200 איש ונחשפו כשלים ממשליים; והנסיגה מאפגניסטן, בה שירתו 150,000 חיילים גרמנים מאז 2002. אך למרות זאת, "מצב הרוח לשינוי" אינו ודאי. גרמניה התמודדה עם הקורונה טוב יותר מרוב המדינות האחרות: שיעור התמותה היה נמוך והסיוע הממשלתי החליק את ההשפעה הכלכלית. התאוששות המשק הגרמני היא מן הטובות באירופה ולמעלה משני שלישים מהגרמנים אומרים שמצבם הכלכלי טוב. גם השטפונות לא חוללו שינוי של ממש, ואפילו הירוקים אינם מצליחים להציג פתרון לעתיד.

ככלל, השינויים במצב הרוח הפוליטי בגרמניה הם איטיים וקשים לאבחון; אחת החוזקות הבולטות של מרקל הייתה יכולתה לזהות אותם. שינויי המדיניות שביצעה היו לרוב עדינים, אך לעיתים החלטיים בנושאים כמו כוח גרעיני, נישואים חד-מיניים והחוב האירופי. הצעד המסוכן ביותר שנקטה מרקל היה החלטתה שלא לסגור את גבולות גרמניה בפני מיליון פליטים בשנים 2016-2015. היה זה אלתור בתגובה למשבר בלתי צפוי, שתוצאותיו היו קשות: עליית מפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה" וקושי להקל את קליטתם של עובדים זרים מיומנים. חמש שנים מאוחר יותר, האיחוד האירופי אינו מסוגל לתקן את חוקי המקלט שלו והמשבר עלול להישנות. בגרמניה שוררת עצבנות מובנת לנוכח פרישתה של מרקל, מדווח אקונומיסט. זו הפעם הראשונה מאז מלחמת העולם השנייה, שהקנצלר המכהן אינו עומד לבחירה מחדש. הקמפיין היה תזזיתי, כאשר ההובלה עוברת מן הירוקים אל הסוציאל-דמוקרטים ומשם לנוצרים-הדמוקרטים. ייתכן שהתוצאות יגרמו לכך, שלראשונה מזה 70 שנה לא ניתן יהיה להקים קואליציה דו-מפלגתית. המשמעות עלולה להיות מו"מ קואליציוני ממושך וממשלה חסרת אחדות אידיאולוגית, אשר תתקשה לפעול. יתר מדינות האיחוד האירופי חוששות עוד יותר. מרקל היא שעיצבה את תגובתו של האיחוד למשברים, החל מגוש האירו, דרך פלישתה של רוסיה לאוקראינה ועד לברקזיט. היא הצליחה ליצור יחסים טובים עם מנהיגים שונים לחלוטין, כמו ראש הממשלה היווני השמאלני אלקסיס פיצראס וראש הממשלה ההונגרי הלאומי ויקטור אורבן. מבחינה פוליטית, גרמניה נראית כמו אי-של יציבות בתוך עולם סוער. למרות שהבחירות הן הפתוחות ביותר מזה שנות דור, אף אחת מן המפלגות המועמדות לממשלה הבאה אינה חולקת על עקרונות יסוד כמו כלכלת שוק חברתית והמחויבות לאיחוד האירופי.

רוב המשברים האירופיים לא פגעו בבטחונה של גרמניה או נתנו לה סיבה לדחוף לשינוי. תוהו ובוהו פוליטי, בזבזנות יתר או גרעונות מסחריים הם בעיות של מדינות אחרות. הצמיחה בעידן מרקל הייתה יציבה, גם אם לא מרשימה, ומוסדותיה של גרמניה עמדו במשברים שצצו מולם. עם זאת, הכלכלה החזקה מסתירה מגזר הולך וגדל של בעלי הכנסות נמוכות, גידול בחוסר השוויון, שוק דיור מיושן ועוני קשה בקרב ילדים. יש סיבות לחשוש שהעשור הקרוב יחשוף כשלים נוספים. מרקל טיפלה היטב במשברים, אך הייתה פחות טובה בקביעת מסלול ארוך טווח. ככל שהדבר יישמע מדהים, מעיר אקונומיסט, קשה למצוא רפורמה מרחיקת לכת אחת שביצעו ארבע הממשלות בראשן עמדה. מבחינה זו, התכונה שתידרש מן הממשלה הבאה תהיה היכולת להתבונן לעבר העתיד. מבחינתם של רבים, זה בבירור מה שחסר כיום לגרמניה. החולשות במודל הגרמני מתחילות להיראות. התלות בסחר משמעותה פגיעוּת לירידה בגלובליזציה. המתח הגובר בין ארה"ב לסין הופך את מדיניות ה"מו"מ תחילה" של מרקל לבלתי רלוונטית. תעשיית הרכב רבת העוצמה חשופה לתהפוכות טכנולוגיות. המחסור של גרמניה בעובדים מיומנים יחמיר בשנים הבאות. יעדים חדשים בתחום שינויי האקלים יחייבו שינויים עמוקים בתעשיה, בבנייה ובאנרגיה. ואולי המדאיג מכל: המורשת של מרקל היא שלא כדאי להפחיד את הבוחרים עם יותר מדי שינויים, מה שמותיר רק מנדט צר לביצועם.