בעיצומה של מגיפת הקורונה תתקיים בשבוע הבא בגלזגו פסגת האו"ם בנושא שינויי האקלים, הקרויה COP26. המתכנסים לא יוכלו להתעלם מן השינויים שגרמה הקורונה – החל מקשיי התחבורה וההשתתפות, וכלה בדמיון המדאיג בין שני המשברים, סבור אדם טיילור מוושינגטון פוסט. מבחינת מדינות בעלות הכנסות בינוניות ונמוכות, הפסגה מתקיימת על-רקע חוסר שוויון במתן חיסוני הקורונה – ורבות מאותן מדינות יתבקשו במהלכה ליטול על עצמן התחייבויות משמעותיות כדי להיאבק בשינויי האקלים, למרות שהן תורמות רק בצורה מועטה יחסית לבעיה.
למרות שהמדינות העשירות התחייבו לסייע לעניות להתחסן, רוב ההבטחות הללו נותרו על הנייר. מתוך 1.8 מיליארד המנות שהובטחו, הועברו עד כה ק' 261 מיליון – 14.5%. הרוב המכריע של תושבי המדינות העניות נותרו בלתי מחוסנים. חלק מפעילי האקלים שחששו שלא יספיקו להתחסן, תהו האם אין מקום לדחות את הפסגה; זה לא קרה.
הבעיה עמוקה יותר מאשר קשיי תעבורה. מלאנגו מוגובו, המייעץ לממשלת דרום אפריקה בנושא האקלים, הסביר כיצד כמה מדינות רואות קשר בין חוסר השוויון בחיסונים לבין הפערים הפיננסיים באקלים. "כפי שראינו בקורונה, מדינות שיש להן כסף יכולות להתחסן ולחזור לשגרה מהר יותר ממדינות שאין להן". דרום אפריקה חיסנה רק 20% מתושביה – ובמקביל המדינות העשירות קוראות לה לשנות את מבנה משק האנרגיה שלה, שלמעלה מ-75% ממנו מתבססים על פחם, מה שלפי כמה חישובים הופך אותה למזהמת מספר 12 בעולם בחישוב לגולגולת. אולם, למדינות מתפתחות כמו דרום אפריקה אין יכולת כלכלית לעבור בצורה חלקה לאנרגיה ירוקה.
כמה מן המדינות אף טוענות, כי את הפעולות האמיתיות בנושא האקלים יש לבצע בפסגת G20, שתתקיים ברומא יום לפני פסגת גלזגו. הללו מציינות, כי מדינות אלו אחראיות ל-80% מפליטת גזי החממה ולהן יש האמצעים הדרושים כדי לחולל שינוי של ממש. ברור שכל העולם חייב למלא תפקיד, אבל המפתח מצוי בידי המדינות הגדולות והעשירות.
לא עמדו בהתחייבויות הקודמות
הבטחות רבות מושמעות לקראת COP26. מדינות בעלות פליטות ניכרות כמו ארה"ב, בריטניה ויפן פרסמו תוכניות המפרטות את התחייבויותיהן המעודכנות. ממשל ביידן הבטיח להכפיל את סיועו למדינות מתפתחות בתחום האקלים, וסין הודיעה שתפסיק לבנות תחנות כוח פחמיות במסגרת "יוזמת החגורה והכביש" הבינלאומית שלה. אולם, טוען טיילור, הקשיים הניצבים בפני Covax – יוזמת החיסונים של ארגון הבריאות העולמי – בהפצת חיסוני הקורונה ברחבי העולם, מלמדים עד כמה קשה ליישם התחייבויות, גם כאלו שניתנו בתגובה למשבר עצום וקטלני הניכר לעין.
לפני 12 שנים, בפסגת COP15 בקופנהאגן, הבטיחו המדינות העשירות 100 מיליארד דולר לשנה למדינות העניות כדי לסייע בהפחתת פליטת גזי החממה. נכון לשנת 2020, ההבטחה הזאת לא קוימה – למרות שמדובר בסכום קטן ביחס לצרכים. האו"ם קורא כעת למדינות העשירות לקיים סוף-סוף את אותה הבטחה. יש בעיות נוספות. שחקני המפתח ולדימיר פוטין ושי ג'ינפינג לא ישתתפו בצורה פיזית בפסגה אלא רק בווידאו, ממשל ביידן מתקשה ליישם את מדיניות האקלים שלו בשל קשיים פוליטיים ותקציב המדינה הבריטי שהוצג השבוע מוריד את המיסים על תעבורה אווירית מזהמת.
הבעיה עשויה להיות שכאשר עסקינן בשינויי האקלים, ייתכן שהמדינות העשירות הפיקו את הלקחים הלא-נכונים מן הקורונה – סבור טיילור. סטיבן לֶהְנֶה ממכון קרנגי אירופה מסביר, כי המאבק בקורונה כלל סגירת גבולות והטלת מגבלות, אבל משבר האקלים אינו נעצר בגבול חסום ומחייב מאמץ גלובלי מתואם.