ידיד של פרשנית וושינגטון פוסט, קתלין פרקר, הגיש לאחרונה את מועמדותו לעבודה בפייסבוק. השאלה הראשונה שנשאל הייתה: "טוב, אז מה אנחנו עושים?". התשובה המתבקשת כעת: "משנים את שמכם". בשבוע שעבר הודיע מארק צוקרברג, כי שמה של החברה – לא שם הרשת – ישתנה ל"מֶטָה" (Meta) זה מה שעושים כאשר ניצבים בפני משבר יחסי ציבור וכל האמצעים האחרים נכשלים, טוענת פרקר.
פיליפ-מוריס עשתה זאת ב-2003 כאשר התברר, כי ידעה היטב שהסיגריות שלה הורגות את המעשנים. היא הייתה יותר מאשר יצרנית טבק, ובין היתר הייתה הבעלים של חברת המזון קראפט ושל בתי הקפה מקסוול. החברה שינתה את שמה ל-Altria (מהמילה הלטינית altus שפירושה "גבוה"). תחת השם החדש, היא ממשיכה למכור סיגריות ורבים – בעיקר עורכי הדין – התעשרו מהתביעות נגדה. אבל דורות עתידיים לא יידעו הרבה על העבר הבעייתי שלה.
באותה מידה, נסיונה של פייסבוק להסיט את הדיון מהנזקים שהיא גורמת לעבר שינוי שמה, לא ישנה הרבה – לפחות בטווח הקצר. צוקרברג טען שאינו מנסה להסיט את הדיון מן המחלוקות סביב החברה, אלא כל רצונו ששמה ישקף את מגוון פעילויותיה ואת חזונה להפוך למגה-מגרש בו מיליארד בני אדם יכולים ליצור קשר וירטואלי. צוקרברג הודה שיידרשו לפחות עשר שנים להגשמת חזונו, אך מהו עשור כאשר בונים עולם בו אנשים יכולים לערוך קניות, להשתתף בפגישות, לשחק שחמט, להצטרף למסיבות ועוד.
אפשר בקלות לדמיין עולם וירטואלי של שחקנים רעים, פגיעות ותוצאות בלתי רצויות העלולות לגמד את הדאגות הנוכחיות מפני נזקי הרשת – טוענת פרקר. הגילויים האחרונים על פייסבוק – הן של העובדת לשעבר פרנסס הוגן והן בתחקיר עיתונאי נרחב, כולל של הפוסט – מעניקים מספיק סבור שלא לתת אמון ב"מֶטָה" יותר מאשר בפייסבוק. בקצרה אפשר לומר, כי עבריינים מצאו את הכנסת האורחים של צוקרברג הולמת לצרכיהם.
טיוח חיצוני של הליקויים לא יפתור את המצוקה בה מצוי צוקרברג. האחריות מוטלת עליו לא רק בגלל שהוא מנכ"ל פייסבוק, אלא גם משום שהוא הפוסק הראשון והאחרון בכל ענייניה. צוקרברג הוא-הוא מֶטָה. למבקריו מותר לסלוח אם יפקפקו בכך שצוקרברג ילמד את הלקחים מן האירועים האחרונים ויטמיע אותם בתוכניותיו הווירטואליות.
זהו סיפור קלאסי ומוכר מדי בעולם של הילדים הגאונים, המיליארדרים של ההיי-טק ושאפתנות שאינה נובעת מהמציאות היום-יומית. ההיבריס של צוקרברג הוא תוצר גם של הפוליטיקה האמריקנית וגם של המיתולוגיה היוונית שאת שתיהן הוא מעריץ. הוא בהחלט עשוי לראות את עצמו בתור פרומתאוס – הגאון שגנב את האש מן האלים והעניק אותה לבני האדם. אבל פרומתאוס נענש קשות על מעילתו באמון ולכן גם מוסר שאין להתעלם ממנו. מוטב אילו צוקרברג היה משנה את הטון שלו ולא את שמה של החברה, מסיימת פרקר.