מחירי המזון בעולם גואים. עלויות הדשנים מרקיעות שחקים. 23 מיליון אפגנים – למעלה ממחצית תושבי המדינה – יסבלו בחורף הקרוב ממחסור במזון העלול לסכן את חייהם. מדגסקר סובלת מן הבצורת הקשה ביותר מזה 40 שנה. וושינגטון פוסט תוהה: האם משבר עולמי חדש הולך ומתקרב? הכלכלן הראשי בארגון המזון והחקלאות של האו"ם, מקסימו טוררו, אומר שהתשובה היא: עדיין לא, אבל ייתכן שהעולם מצוי על הסף.
בשל הקורונה, מספר הרעבים בעולם זינק אשתקד ל-768 מיליון בני אדם, המספר הגבוה ביותר מאז 2006. מספר החיים בחוסר ביטחון תזונתי עלה ב-12% ל-2.38 מיליארד. טוררו אמר לפוסט, כי ככל שההתחסנות במדינות המפותחות הולכת ומתרחבת, כך עלול מצב התזונה במדינות העניות ובעלות ההכנסות הבינוניות להחמיר בשנת 2022, משום שההתאוששות הכלכלית שלהן תישאר הרחק מאחור.
לפני הקורונה, הגורמים העיקריים לחוסר ביטחון תזונתי היו עימותים ושינויי האקלים; הנגיף והסגרים חמורים עוד יותר. קולן מצביע על האינפלציה בארה"ב, סין ומדינות אחרות כגורם משמעותי נוסף: עליית המחירים יוצרת ביקושים מוגברים (מחשש להתייקרויות נוספות) ומחירי הסחורות עולים. ועוד גורם: התייקרות ההובלה הימית בשל המחסור בספינות. כאמור, גם מחירי הדשנים – החיוניים לייצור מזון – עולים בצורה חדה, בשל מגבלות שהטילו כמה מדינות על הייצוא שלהם, ואפילו סין, המייצרת רבע מכלל הדשנים בעולם, החלה לייבא אותם. "המצב הוא אור צהוב ויהפוך לאדום אם לא ניזהר", מזהיר טוררו.
המצב הקשה ביותר שורר במדינות אפריקה שמדרום לסהרה, ממשיך טוררו, וברבות מהן המצב יוצא מכלל שליטה: קונגו, ניגריה, דרום סודן, סודן והרפובליקה המרכז-אפריקנית. לצידן בולטות לרעה תימן ואפגניסטן, בשל המלחמות הקשות בהן, וגם ונצואלה והאיטי. ארגון המזון והחקלאות מנסה לסייע לאפגניסטן באספקת זרעים ודשנים; השאלה מי שולט בה אינה מעניינו, אומר טוררו. הוא מציין, כי בנוסף להשלכות המצב הצבאי והמדיני, אפגניסטן ממשיכה לסבול מתופעת "לה-ניניה" (גלי קור ההפוכים לגלי החום של "אל-ניניו"). אבל הבעיה הגדולה ביותר במדינה היא חוסר הנגישות לתוצרת ולמזון. הפתרון חייב להיות אספקת האמצעים שיאפשרו לחקלאים לזרוע לקראת העונה הבאה, ובכך מתמקדים ארגוני הסיוע.
לגבי מדגסקר, אומר טוררו כי האי מתקרב למצב של הרעב הראשון הנגרם בשל שינויי האקלים, אם כי ייתכן שהרעב הוא תוצאה של גורמים נוספים. כיום שוררת במדגסקר הבצורת הממושכת ביותר אי-פעם, לצד השלכות הקורונה ומיתון כלכלי. התוצאה היא, שהמדינה ניצבת בפני מצב קשה ביותר.
טוררו, אזרח פרו, אומר שבארצו-שלו ובמדינות נוספות בדרום אמריקה, ההתאוששות מן הקורונה אינה מתקדמת כמצופה – והיא אף מואטת בשל הפיגור בהתחסנות בהן. התוצאה היא, שהשלכות המגיפה על הרעב – בשל הסגרים הממושכים שהשפיעו על הכלכלה הבלתי-רשמית – עלולות להימשך כמה שנים יותר מאשר במדינות המפותחות. המדינות העניות מתאוששות ויתאוששו, אבל הן רחוקות מהמקום בו הן צריכות להיות, והגידול בחוסר השוויון בינן לבין המדינות העשירות יבוא לידי ביטוי בעלייה ניכרת בעוני וברעב.