מחוז צפון שרופשייר שבמערב אנגליה אמור היה ליפול כפרי בשל בידי המפלגה השמרנית השלטת בבחירות שהתקיימו בו בשבוע שעבר (16.12.21). ניל שטסרי-הרסט היה מועמד שמרני אמיתי למושב שמרני אמיתי: מנתח ששירת בצבא שהפך לעורך דין ונטמע בקלות בנוף. המושב היה בידי השמרנים ברציפות מאז 1832, למעט שנתיים לפני כמעט 120 שנה. חבר הפרלמנט היוצא, אואן פטרסון, זכה בשנת 2019 ב-63% - ההישג הטוב ביותר שלו ב-24 שנותיו בפרלמנט.
לא עוד. הלן מורגן מהמפלגה הליברל-דמוקרטית ניצחה את שטסרי-הרסט עם 17,957 קולות לעומת 12,032. השמרנים איבדו 34.1 נקודות האחוז – המקבילה הפוליטית לרעידת אדמה של 8.5 דרגות בסולם ריכטר, מגדיר אותו אקונומיסט. הוא בא בעקבות נצחונות דרמטיים לא פחות של הליברל-דמוקרטים במושב עשיר אחר בחודש יוני. המסר לשמרנים ברור: אין שום מושב בטוח בראשותו של בוריס ג'ונסון.
השמרנים הצדיקו את סגנון השלטון הכאוטי של ג'ונסון בכך שהוא מנהל קמפיינים שאיש אינו יכול להתחרות בו. התפיסה הזאת קרסה. מפלגה יכולה לשאת חוסר יכולת או חוסר פופולריות, לא את שניהם. באופק לא נראה איום על מנהיגותו של ג'ונסון, אבל מתחרה כזה יצוץ אם ג'ונסון לא יתנער בתוך שלושה חודשים. אוליבר דאודן, יו"ר משותף של המפלגה השמרנית, אומר שמדובר באירוע שולי של בחירות משנה. נכון שממשלות מפסידות לעיתים בבחירות משנה, אבל לעיתים הללו מהוות נקודת מפנה: איתות לכך שראש הממשלה הוא מאוד בלתי פופולרי ומתקרב להפסד בבחירות הכלליות. כך אירע למרגרט תאצ'ר, ג'ון מייג'ור וגורדון בראון.
המצב לא נראה טוב מבחינת ג'ונסון, סבור אקונומיסט. הבוחרים מתייחסים לממשלתו לא רק בחוסר שביעות רצון אלא גם בחוסר אמון. פטרסון נאלץ להתפטר לאחר שהתברר, שהוא עסק בשדלנות במקביל לחברותו בפרלמנט. פטרסון הושעה ל-30 יום, ג'ונסון סבר שהעונש אינו מוצדק וניסה לבטל אותו ואף לשנות את הרכב הוועדה שהטיל אותה. זה היה ניסיון סמכותני, ג'ונסון נכשל ופטרסון התפטר.
חודש הרה אסון לשמרנים
ג'ונסון היה יכול לשרוד זאת, אבל זו הייתה רק ההתחלה של חודש הרה אסון שאפשר לליברל-דמוקרטים להפוך את בחירות המשנה למשאל עם על סגנון הממשל של ג'ונסון. השמרנים נקנסו בשל עבירה של חוק מימון המפלגות בשל אי-דיווח מלא על עלות שיפוץ דירת ראש הממשלה. התברר שבדאונינג סטריט 10 ובמטה השמרנים התקיימו אשתקד מסיבות תוך הפרת מגבלות הקורונה.
בשבוע שעבר ספג ג'ונסון התמרדות רצינית של חברים בסיעתו שהצביעו נגד צעדיו בנושא הקורונה, והאופוזיציה מיהרה להציג אותה כסימן של חולשה. לכל אורך הדרך, התמיכה האישית בו נפלה: מנהיג הלייבור, סר קייר סטרמר, מוביל בפער של 13 נקודות האחוז – יתרון ראשון למפלגה זו מאז 2008. פחות מחמישית מכלל המצביעים סומכים על שיקול דעתו של ג'ונסון או סבורים שהוא מייצג היטב את בריטניה בחו"ל.
הסיבה השנייה בגללה ג'ונסון צריך לדאוג היא שהתוצאות מלמדות על השבריריות של הצורה בה שינה את הפוליטיקה הבריטית בחמש השנים האחרונות. נצחונו הסוחף ב-2019 התבסס על החולשה של הלייבור במחוזות רבים שהיו מעוזיו במשך שנים. כעת מתברר, שגם מעוזים שמרניים אינם בטוחים ושהברקזיט אינו קריאת קרב מספקת מבחינת השמרנים כפי שהיה לפני שנתיים.
משמעותית במיוחד מבחינתו של ג'ונסון היא העובדה שמתנגדיו מצליחים להתארגן להפליא ולהתייצב מאחורי מועמד מוסכם כדי להביס את השמרנים. הליברל-דמוקרטים זינקו במקביל לצניחה בתמיכה בלייבור בשני המחוזות בהם מדובר, ויש סימנים לשיתוף פעולה בלתי רשמי ועל אש קטנה: הלייבור שמר על מחוז משלו בחודש יולי תוך שהוא נעזר בקמפיין ליברל-דמוקרטי חלש. יש בכך היגיון: מספר המושבים בהם הלייבור והליברל-דמוקרטיים הם היריבים העיקריים זה של זה צנח לבודדים בעשור האחרון. אם מגמה זו תימשך בבחירות הכלליות, התוצאות עלולות להיות הרסניות מבחינת השמרנים.