טיי סטלניק, עובד קבלה במלון במילווקי, התחנן לכל אורך הקורונה לקבל העלאת שכר ולבסוף קיבל אותה: מ-14 ל-15 דולר לשעה. אבל עליית מחירי המזון ושכר הדירה שחקו העלאה קטנה זו, וסטלניק אומר שהוא נזקק לעזרת משפחתו כדי לעמוד בתשלומים אלו. והוא כמובן לא היחיד, מתאר וושינגטון פוסט.
לאחר שנים של קיפאון בשכר, הוא עולה כעת בקצב המהיר ביותר מזה עשרות שנים. מגיפה עולמית, סיוע ממשלתי ומחסור בידיים עובדות – כל אלו נתנו לעובדים כוח מול המעסיקים שכמותו מעולם לא דמיינו. אבל בתפנית בלתי צפויה, אותה התאוששות כלכלית מהירה מאיצה גם את האינפלציה, וכך יש לרוב האמריקנים פחות כוח קנייה מאשר לפני שנה.
למרות שהשכר לשעה עלה אשתקד ב-4.7%, השכר המתואם למדד ירד ב-2.4%. הענף היחיד בו נרשמה עליית שכר ריאלית הוא הפנאי והאירוח, בו השכר לשעה הוא הנמוך ביותר במשק האמריקני. הללו זכו לעלייה של 14% ל-19.50 דולר לשעה. אבל רבים מבין למעלה מתריסר העובדים איתם דיבר הפוסט אומרים, כי למרות עליית שכרם – עד שיעור של 33% - הם מתקשים לכסות את הוצאותיהם הבסיסיות. חלק מהם עובדים בשתי משרות כדי לממן תשלומים אלו, ורבים צופים שהמצב יחמיר עוד יותר בקרוב.
הדלק התייקר אשתקד ב-50%
האינפלציה הגיעה אשתקד ל-7% - רמתה הגבוהה ביותר מזה ארבעה עשורים – כאשר הפרעות בשרשרת האספקה ומחסור בידיים עובדות הצטרפו לביקוש הגובר מצד הצרכנים בארה"ב. מחיר הדלק גבוה ב-50% מאשר אשתקד; מחירי הבשר, הדגים והביצים עלו ב-13%. עליית השכר ועליית המחירים עשויים להיות שלובים.
רוב הכלכלנים סבורים שהגל האינפלציוני הנוכחי הוא תוצאה טבעית של ההתאוששות המהירה מן הקורונה והתחרות על עובדים, אבל חלקם חוששים שהוא עלול להצית את עצמו כמו בסוף שנות ה-1970 וראשית שנות ה-1980. אם הצרכנים והעסקים יתחילו לצפות שהאינפלציה תהיה ממושכת, כל צד ינסה לגבור על השני – העסקים בהעלאת מחירים והעובדים בדרישה להעלאת שכר – והתוצאה תהיה אינפלציה מהירה עוד יותר, וחוזר חלילה. נגיד הפדרל ריזרב, ג'רום פאואל, אמר בשבוע שעבר, כי עדיין אינו רואה סימנים לגל שכזה, אך הבנק המרכזי עוקב אחרי ההתפתחויות כדי להגיב בהעלאת ריבית בהמשך השנה.
קריטית יותר היא השאלה הגדולה: האם העלאת השכר בשנה האחרונה הייתה חד-פעמית, או שמא זוהי תחילתו של עידן בו ההעלאות יהיו קבועות, במיוחד לבעלי השכר הנמוך ביותר. הללו נהנו בשנים האחרונות מן העלייה המהירה ביותר – חלקית בשל העלאת שכר המינימום במדינות, בערים ובחברות הגדולות – אם כי כלכלנים אומרים שהמגמה עשויה להשתנות השנה.
העלאות השכר מתחילות לחלחל למגזר הצווארון הלבן, כולל שירותים פיננסיים וטכנולוגיית מידע, הנשען במידה משמעותית על עובדים זרים ואשר מתקשה לגייס אותם בשל הירידה בהגירה בזמן הקורונה. סקר שנערך לאחרונה מצא, כי המגזר העסקי מתכנן השנה להעלות השנה את השכר בשיעור ממוצע של 3.9%, הגבוה ביותר מאז 2008; ההעלאות הגבוהות ביותר יהיו לעובדים חדשים. האינפלציה היא הגורם העיקרי להעלאות אלו.
אין כסף לחופשות ומתנות
מפעל הקסדות בפנסילבניה בו עובדת ג'ניפר מטריז העלה לאחרונה את השכר מ-14 ל-20 דולר לשעה, כדי שלא לפגר אחרי מפעלים שכנים. "עבדנו שנתיים לאורך המגיפה, אבל הם העלו לנו את השכר רק כאשר תפסו: או, לא, כולם יעזבו אם לא ניתן להם יותר כסף", היא אומרת. מטריז עובדת במשרה חלקית בחוות כלבים ומשתמשת בהכנסה ממנה כדי לפרוע את החוב בכרטיס האשראי אותו צברה בזמן הקורונה. "באמת קשה לראות את האור בקצה המנהרה".
ניקול צ'וסייז', מעצבת גרפית במערב וירג'יניה, משתכרת כיום 7% יותר מאשר לפני המגיפה. אבל גם הוצאותיה עלו: 100 דולר יותר לחודש במוצרי מכולת ו-25 דולר לשבוע על דלק למכוניתה. גם המשכנתא על בית משפחתה עלתה, בשל התייקרות הביטוח. כל ההוצאות עלו לפחות ב-7%, אומרת צ'וסייז'. "אני יכולה לשרוד, אבל אין כסף עודף לחופשות או לקנות מתנות לאחיינים ולאחייניות שלי". היא ומשפחתה המורחבת חושבים לקנות פרה שלמה, במקום לקנות בשר במשך חודש. "הפרה תעלה 1,800-1,200 דולר וצריך גם לקנות מקפיא, אבל זו הדרך לחסוך כמה סנטים פה ושם", היא אומרת.