קיימת מחלוקת גיאו-פוליטית משמעותית בהערכת הסיכוי שרוסיה תפלוש לאוקראינה. ארה"ב ובריטניה מזהירות שמדובר בסכנה ממשית, בעוד מדינות אירופיות אחרות, ובראשן גרמניה, ספקניות לגבי כך – מדווח (25.1.22) וושינגטון פוסט. ברלין סירבה עד כה לספק לאוקראינה מערכות הגנה, ומטוסי חיל-האוויר הבריטי עקפו את גרמניה בדרכם לאספקת נשק נ"ט לאוקראינה.
יש סיבות רבות למחלוקת, אבל אחת היסודיות שבהן היא לגבי ולדימיר פוטין וכוונותיו – אומרת הפרשנית הגרמנית ליאנה פיקס: באירופה סבורים רבים שהוא מבלף ושמטרת ריכוז הכוחות היא להשיג ויתורים בלא קרב. מפקד הצי הגרמני, אדמירל קיי-אחים שונבאך, אמר זאת בפירוש בשבוע שעבר: "האם פוטין רוצה פיסת אדמה קטנה באוקראינה? שטויות. הוא לוחץ זאת עלינו כי הוא יכול". לדבריו, המערב צריך להגיב בכך שיתן לפוטין את הכבוד הראוי. בתחילת השבוע התפטר שונבאך בשל הסערה הבינלאומית שעוררו דבריו. אבל דעות כאלו אינן בודדות כפי שניתן לחשוב. פקידים ומומחים רבים סבורים, שרוסיה אינה מעוניינת בעימות ושהיא אכן רוצה לכפות על המערב ויתורים. יש ביניהם מחלוקת בשאלה האם ניתן להיענות לדרישותיה, הכוללות הימנעות מהרחבת נאט"ו מזרחה לעברה.
פוטין הפתיע את הכל כאשר יצר משברים בינלאומיים בצ'צ'ניה (1999), גאורגיה (2008), אוקראינה (2014) וסוריה (2015). אבל פלישה בהיקף מלא למדינה ענקית, הגובלת באיחוד האירופי, מצוידת היטב בנשק מערבי ושרוב אוכלוסייתה עוינת כלפיו – זה משהו אחר לגמרי. הרוסים מנצלים את חוסר הוודאות ומאשימים את ארה"ב ובעלות בריתה ב"היסטריה".
"הדרישות אינן תפריט של מסעדה"
מספר מדינות מערביות אכן מטילות ספק בדיווחיהן של וושינגטון ולונדון. הממונה על ענייני החוץ באיחוד האירופי, ג'וזף בורל, אמר אחרי פגישה עם שר החוץ האמריקני, אנתוני בלינקן, כי יש להימנע מ"התמוטטות עצבים" בתגובה למצב. "אנחנו יודעים היטב מהי רמת האיומים ומהי הדרך בה אנו חייבים להגיב, ובוודאי שעלינו להימנע מתגובות שיעוררו חששות".
אחרים סבורים בדיוק ההפך: שהצעותיו הדיפלומטיות של פוטין הן הבלוף, ולא ההיערכות הצבאית. הפרשן מייקל קופמן אומר כי רוסיה מציבה דרישות שאין כל סיכוי שניתן יהיה להיענות להן, והיא גרמה להן להיראות פחות מעשיות בכך שפרסמה אותן וסירבה להתפשר עליהן. "אולי מוסקבה מנסה לדוג את מה שיעלה בידה, אך הדרישות הפוליטיות אינן עולות בקנה אחד עם הצד הצבאי של המשוואה".
למרות שהכחישה שהיא מתכננת פעולה צבאית, מציין הפוסט, רוסיה הציבה שורה של דרישות, אשר ימנעו את כניסת אוקראינה לנאט"ו ובפועל יגבילו את הברית לגבולותיה ב-1997, לפני התרחבותה מזרחה. לדברי סגן שר החוץ שלה, הדרישות "אינן תפריט של מסעדה שאפשר לבחור מתוכו". רבים אומרים, כי טווח הדרישות מלמד על חוסר הרצינות שלהן. "מו"מ רציני לא מתחיל בכך שצד אחד מנסח הסכם שלם, שלא לומר מפרסם אותו", אומר שגריר ארה"ב לשעבר במוסקבה, מייקל מק'פול. פוטין אינו נושא ונותן אלא מציב אולטימטום, והללו הם לרוב הקדמה לסיפוח או למלחמה, הוא מוסיף.
דרכם של בלופים להיחשף, מזכיר הפוסט, מה שעלול להציב את פוטין במצב בו הוא הימר על הכל והרוויח כלום. האם הוא באמת מוכן לתת לזה לקרות? ההיסטוריון הבריטי טימותי אש אומר כי במצב כזה – פוטין ייראה כמי שנסוג אל מול תגובה תקיפה של המערב. פיונה היל, המומחית הראשית לענייני רוסיה במועצה לביטחון לאומי של דונלד טראמפ, מסכימה: פוטין חושב שישיג ויתורים מג'ו ביידן משום שאכפת לו מאוקראינה יותר מאשר טראמפ. "אם נחשוף את הבלוף שלו, הוא ייאלץ לעשות משהו, אחרת איומיו לא יהיו אמינים".
דומה שאפילו ביידן חושב כך. "הניחוש שלי שהוא ינוע. הוא חייב לעשות משהו", אמר בשבוע שעבר. ובעיית האמינות היא של שני הצדדים. "נשיא ארה"ב לא ייסחט", אמר חבר בית הנבחרים הדמוקרטי רו קאנה. "אם זה יקרה, מדינות אחרות יתחילו לנסות לסחוט אותו". ואם פוטין יתקוף בסופו של דבר, תתברר טעותם של מי שחשבו שהוא מבלף. מדינות כמו גרמניה קיוו בעבר ששיתוף פעולה כלכלי ודו-שיח עם רוסיה יבטיחו יחסי שלום, וכעת גישה זו עומדת למבחן רציני ביותר.