רק ולדימיר פוטין יודע האם המשבר באוקראינה יוביל למלחמה; עד עכשיו, ג'ו ביידן מגיב למהלכיו בחוכמה, בשילוב נכון של נחישות ודיפלומטיה – כותב הפרשן הבכיר פריד זכריה בוושינגטון פוסט. הממשל מאחד את אירופה, שולח נשק לאוקראינה ומאותת על נכונותו לנהל מו"מ עם רוסיה על סידורי הביטחון במזרח אירופה.
לאחר שהכריזה על עצמאותה ב-1991, היו באוקראינה חילוקי דעות בין תומכי רוסיה לבין בעלי נטייה לאומית יותר. אבל לאחר שרוסיה סיפחה את אוקראינה ב-2014 והחלה לתמוך בבדלנים במזרח המדינה, גבר כוחם של הלאומנים. המתימטיקה איננה לטובתו של פוטין: מיליונים תומכי רוסיה בחצי-האי קרים ובחבל דונבס שוב אינם רשאים להצביע בבחירות באוקראינה, וכך תומכי הקרמלין מהווים רק 15% מחברי הפרלמנט.
זכריה מעריך, כי לפוטין יש כיום שתי מטרות: להחליש את אוקראינה ובכך להגביר את תלותה ברוסיה, ולפלג את המערב ולפגוע בנאט"ו. בכל הקשור למטרה השנייה, ההפך קורה. נאט"ו חיפשה זמן רב יעד לעידן שאחרי המלחמה הקרה, והאיום הרוסי העניק לה תנופה. דנמרק שלחה פריגטה לים הבלטי, הולנד מעבירה מטוסי קרב לבולגריה, צרפת הציעה לשגר חיילים לרומניה, ארה"ב הציבה 8,500 חיילים בכוננות לשיגור למזרח אירופה.
פוטין הצליח רק בגרמניה, שממשלתה החדשה מפגינה הססנות לגבי חימושה של אוקראינה, עיצומים על רוסיה או ביטול צינור נורדסטרים 2. גישה זו משקפת את שאיפתה ארוכת הימים של גרמניה לשמור על יחסים מיוחדים עם רוסיה. אנגלה מרקל, שגדלה במזרח גרמניה, הייתה קשוחה יותר ביחסה לפוטין; עם פרישתה, גרמניה נראית כחוזרת לגישתה המסורתית של מציאת איזון בין המזרח למערב. ממשל ביידן ער לכך: ראש ה-CIA ויליאם ברנס יצא לברלין והקנצלר אולף שולץ הוזמן לוושינגטון.
פוטין לא ייצא נשכר ממלחמה, שכן הגבלת ייצוא הנפט והגז הרוסיים תהיה הרסנית למשק המקומי. רוב בני שכבת הגיל אשר ייקראו להילחם מתנגדים למלחמה באוקראינה, אותה הם רואים באור חיובי; שיעור התמיכה בפוטין יורד בצורה עקבית. אין זה אומר שמלחמה אינה אפשרית; מלחמות עלולות לפרוץ בשל חישובים לקויים ואי-הבנות – ואפילו משום שמדינות נדחקות לפינה ואינן מוצאות דרך להפחית את המתיחות.
שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, טען שתשובת המערב לדרישות הרוסיות אינן מתמודדות עם "הנושא המרכזי" – הצטרפותה של אוקראינה לנאט"ו. האמת היא, שצעד כזה אינו נראה באופק. נאט"ו מנוהלת בקונצנזוס ואין הסכמה על צירופה של קייב; גרמניה והונגריה מתנגדות במיוחד. ועדיין, מדגיש זכריה, ארה"ב אינה יכולה – ואסור לה – למנוע את אפשרות הצטרפותה של אוקראינה בעתיד. בין שני קווים אלו יש מסדרון צר, מקום לדיפלומטיה יצירתית כדי למנוע מלחמה ממנה ייפגעו שני הצדדים במשך שנים.