בשבוע שעבר נכנס הנשיא ג'ו ביידן לחנות קטנה בגבעת הקפיטול, קנה כמה פריטים ואמר לכתבים, כי פלישה רוסית לאוקראינה "תשנה את העולם" וכי הוא ישקול עיצומים אישיים על הנשיא ולדימיר פוטין. יום קודם לכן, העמיד ביידן בכוננות 8,500 חיילים אמריקנים לקראת שיגורם לאירופה, ונאט"ו העבירה עוד מטוסים וספינות למזרח אירופה. "הבהרתי מזמן לנשיא פוטין, שאם הוא ייכנס לאוקראינה, יהיו לכך השלכות חמורות", אמר.
לטענת השבועון טיים, במידה רבה המצב הוא הפוך: פוטין הוא שגורם נזק רב לארה"ב ולממשל ביידן. פוטין רוצה להבטיח את מקומה של רוסיה על הבמה העולמית, להביך את ביידן ולבחון את אחדותן של מדינות נאט"ו. הוא בהחלט בדרך להשיג יעדים אלו. הוא הצליח לגרור את ביידן להגיב על שורה של הסלמות מתסכלות, להסיט את תשומת ליבו מזירות דיפלומטיות אחרות ולהגביר את הסיכונים הפוליטיים מבחינתו. ההימור של פוטין משתלם – לפחות בטווח הקצר.
פוטין זכה לתשומת ליבו של העולם. שר החוץ האמריקני, אנתוני בלינקן, הבהיר שנאט"ו לא תשנה את מדיניות הדלת הפתוחה לחברות נוספות וכי יש מקום למו"מ על דרישות אחרות של רוסיה. "בין אם יבחרו במסלול הדיפלומטי ובין אם יחליטו לחדש את התוקפנות נגד אוקראינה, אנחנו מוכנים", הצהיר. בעוד הכוחות הרוסיים מקיפים את אוקראינה, משרד החוץ פינה מהשגרירות בקייב עובדים בלתי חיוניים ואת משפחות הצוות. ביידן שוקל לשלוח חיילים, ספינות ומטוסים למדינות הבלטיות ומזרח אירופה, והבטיח לנשיא ולדימיר זלנסקי "תגובה החלטית" אם רוסיה תתקוף.
ההתמודדות מציבה אתגר משמעותי בפני ביידן, כאשר כל צד מסלים בכמה סנטימטרים בכל צעד. נכון לעכשיו, היתרון בידי פוטין; תגובותיו של הבית הלבן אינן משתוות לפרובוקציות שלו, סבור טיים. ביידן ועוזריו בזבזו ימים בהבהרת דבריו של הנשיא על "פלישה קטנה" שהתגובה לה תהיה מדודה. הפגנת הכוח של פוטין באה כאשר ביידן מבקש למקד את מדיניות החוץ שלו בהתמודדות עם כוחה הגובר של סין באוקיינוס השקט. כאשר תשומת ליבו של העולם התמקדה באוקראינה, מטוסים סיניים חלפו בשמי טייוואן.
מנוף מול ארה"ב ובעלות בריתה
ביידן נמנע ממעורבות צבאית של ארה"ב באוקראינה, מחשש להחמיר את המתח. אבל העדר התקדמות דיפלומטית מול מוסקבה בשבועות האחרונים, גרמה לו לשקול מחדש את האפשרויות שבפניו. בשל כך החליט בשבוע שעבר להעמיד בכוננות כוחות מהדיביזיה המוטסת ה-82, הדיביזיה המוטסת ה-101 וכוחות אחרים, לקראת האפשרות שיישלחו למדינות הגוש הסובייטי לשעבר – אסטוניה, לטביה, ליטא ועוד – שכעת חברות בנאט"ו. מטרת ההצבה תהיה להגביר את בטחונן של בעלות הברית ולמנוע מלחמה רחבה באיזור. תנועת הכוחות עלולה להצית מלחמה עקובה מדם באירופה, אבל ייתכן שבסופו של דבר יתברר, כי פוטין הכניס חיים חדשים לנאט"ו.
פוטין מנסה להשתמש בהצבת 100,000 החיילים לאורך גבולות אוקראינה כמנוף מול ארה"ב ובעלות בריתה, כדי להביאם לצמצם את מספר החיילים וכלי הנשק ואת השפעתן לאורך גבולות רוסיה. פוטין מכחיש שבכוונת רוסיה לתקוף את אוקראינה, אבל הבהיר שסיועה של נאט"ו לשכנותיה של רוסיה נתפסות כאיום משמעותי. למעשה, רוסיה רוצה למחוק את 31 השנים האחרונות, מאז קריסת בריה"מ, בהן זכתה ארה"ב במספר בעלות ברית על סף דלתו של הקרמלין. והמערב לא ממש מאמין לו, לאחר פלישותיו לגאורגיה ב-2008 ולאוקראינה ב-2014.
בשנים האחרונות הרחיבה רוסיה את פעולותיה ב"אזור האפור" במקום לוחמה קונבנציונלית, במטרה לערער את יריבותיה. היא משתמשת בכוחות צבאיים-למחצה, מתקפות סייבר ומסעות דיסאינפורמציה כמעט בכל היבשות, במטרה לאתגר את הביטחון והיציבות של המערב – מזכיר טיים. ריכוז הכוחות בגבול אוקראינה הוא רק הניסיון האחרון לערער את אחדותה של נאט"ו.
הטקטיקות של פוטין עשויות להיות יעילות. המתח עם רוסיה חשף סדקים בנאט"ו בת 30 המדינות בנוגע לגיבוש התגובה. מאחר שאוקראינה אינה חברה בברית, אין לאחרונה חובה להגן על הראשונה. לכל מדינה יש אינטרסים משלה מול רוסיה, אשר מגבירים את חילוקי הדעות. כל אלו מחייבים מנהיגות נחושה, אך יש החוששים שביידן אינו מספק אותה. הוא אומנם חזר והצהיר שיטיל על רוסיה עיצומים כבדים, אך לא פירט – וגם נאט"ו לא הבהירה מה בכוונתה לעשות. גם הטיפול הכושל של ביידן בנסיגה מאפגניסטן, ובמיוחד העדר התיאום עם בעלות בריתה של וושינגטון, תפס את תשומת הלב של יריבים כמו רוסיה וסין. כעת עליו להוכיח שביכולתו לנהל משבר בינלאומי בצורה טובה בהרבה.