כוח המשטרה הגדול ביותר בבריטניה, משטרת העיר לונדון (Metropolitan Police), עובר משערורייה לשערורייה. בחודשים האחרונים התגלו מקרים של התנהגות איומה מצד שוטרים בה, וכמעט בטוח שנוספים יצוצו. המשטרה הרגיזה את חברי הפרלמנט בכניסה מגושמת לפוליטיקה. נסיונותיה לנקות את האורוות נראים נואשים. בתחילת החודש כתבה מפקדת המשטרה, קרסידה דיק, לכל אנשיה ודרשה מגזענים, הומופובים וסקסיסטים "לעזוב עכשיו". אמש היא התפטרה, לאחר שראש עיריית לונדון, סאדיק חאן, הודיע שהיא אינה נהנית מאמונו.
ה-Met כושלת בשלושה תחומים, מאבחן אקונומיסט. היא אינה מצליחה לשרש דעות קדומות והתנהגות פסולה; היא איבדה את אמונם של רבים מתושבי לונדון; והיא העליבה פוליטיקאים. גודלה וכוחה של המשטרה העירונית, לה יש גם תפקידים לאומיים, הופכים את הרפורמה בה לחיונית – וגם לכמעט בלתי אפשרית.
משבר התרבות הארגונית של ה-Met מתנקז לאירוע אחד: במרס 2021 אחד משוטריה חטף, אנס ורצח את שרה אוורארד – אישה שמעולם לא פגש. התברר, כי לפני כן הוא הואשם שחשף את עצמו וכי עמיתיו כינו אותו "האנס". שתי חקירות התנהלו בשאלות כיצד הוא גויס ועד כמה שנאת הנשים קיימת במשטרה. לאחר מכן הצטברו עוד עדויות להתנהגות פסולה.
בדצמבר שעבר נכלאו שני שוטרים לאחר שהפיצו תמונות של אחיות שנרצחו. חודש לאחר מכן התנצלה המשטרה בפני אקדמאית שהותקפה מינית בידי שוטרים בעת חיפוש גופני תשע שנים לפני כן. האירוע החמור ביותר נחשף בתחילת החודש: אנשי משטרת העיר התלוצצו במשך שנים על אונס נשים ועל הפיכת אפריקנים למזון כלבים. אלו מהם שהתלוננו נתקלו בהתעלמות או בהשפלות; שוטרות נדרשו לשמוע ולשתוק. ה-Met שכרה יותר נשים ובני מיעוטים לאורך השנים; היא שינתה את התרבות הארגונית, אבל לא במידה מספקת.
אמונם של תושבי לונדון במשטרתם התדרדר בשנתיים האחרונות, כנראה בשל שילוב של רצח אוורארד בעירם ושל רצח ג'ורג' פלויד במיניאפוליס. אבל זהו רק היבט אחד של משבר האמון, מדגיש אקונומיסט. בחמש השנים האחרונות ירד מספרם של אנשי לונדון הסבורים שהמשטרה עושה עבודה טובה במישור המקומי, וכך גם שיעורם של קורבנות הפשע המרוצים מן הטיפול בהם.
נראה, כי השילוב של קיצוצים בתקציב ושינוי באסטרטגיה הוביל לירידה באמון. המשטרה בלונדון התמקדה יותר בחקירת אלימות במשפחה, פגיעה בילדים ופשעי סייבר, ופחות בפתרון בעיות שכונתיות. השוטרים פחות נראים לעין: מספרם של שוטרי המקוף יורד מאז 2012. כדי לחסוך כסף, בוצע ב-2018 ארגון מחדש בו צומצם מספר מחוזות המשטרה הלונדונית מ-32 ל-12, והדבר הוביל לריחוק בין השוטרים לבין התושבים. השערוריות האחרונות מזיקות עוד יותר משום שמולם יש לתושבי לונדון פחות ניסיון מוצלח עם המשטרה.
ההרפתקאות הפוליטיות של ה-Met פגעו עוד יותר במוניטין שלה. אחרי שבועות בהם סירבה לחקור את הטענות על מסיבות בדאונינג סטריט 10 תוך הפרת מגבלות הקורונה, בחודש שעבר הודיעה לפתע דיק שהמשטרה תחקור אותן. היא גם מנעה את פרסום הדוח המלא בפרשה של סו גריי, עובדת המדינה הבכירה שחקרה את הפרשה. חברי פרלמנט התלוננו בתגובה שהמשטרה מונעת מהם לבצע את תפקידם. אבל החקירה מגנה גם על המשטרה עצמה: הממשלה אינה יכולה להתערב בנעשה בה בעת חקירה כזאת.
לא ברור מי יכול לנער את ה-Met. מפקד המשטרה הן לראש עיריית לונדון והן לשר הפנים, ולא ברור מי מהם הוא הדומיננטי. שני הפוליטיקאים – הראשון איש הלייבור, השני מן השמרנים – הבהירו שהתייאשו מן המשטרה. אבל שניהם לא נראים כמו שמסוגלים, או יכולים, לתקן אותה.