נניח שוולדימיר פוטין יצליח להשיג שליטה מלאה על אוקראינה; מה יהיו ההשלכות האסטרטגיות והגיאו-פוליטיות? – שואל ומשיב רוברט קגן, בעל טור בוושינגטון פוסט.
הראשונה תהיה קו עימות חדש במרכז אירופה. עד כה הוצבו כוחות רוסיה בגבול אוקראינה, מאות ק"מ מגבול פולין החברה בנאט"ו. אם רוסיה תשתלט על אוקראינה, היא תוכל להציב חיילים ונשק בגבול פולין. מאחר שהיא כבר שולטת בפועל בבלארוס, יהיה ביכולתה להציב אותם גם בגבולות הונגריה ורומניה. זהו מצב אסטרטגי שונה לחלוטין. האיום המיידי ביותר יהיה למדינות הבלטיות. רוסיה כבר גובלת במישרין באסטוניה ולטביה, ודרך בלארוס – בליטא. עוד לפני הפלישה הנוכחית היו ששאלו האם נאט"ו מגנה בפועל על מדינות אלו; היא תתעצם אם רוסיה תשלוט באוקראינה.
העיר קלילינגרד, בה שוכן פיקוד הצי הרוסי בים הבלטי, עשויה להיות נקודת מפתח. העיר וסביבתה נותקו מרוסיה מאז קריסת ברית המועצות, ומאז הגישה אליה היא רק דרך פולין וליטא. יש לצפות לדרישה רוסית למסדרון ישיר אליה, שמשמעותו יצירת רצועות רוסיות בשתי המדינות השכנות. צעד כזה יהיה רק אחד מאלו שמטרתם לנתק את המדינות הבלטיות מנאט"ו, בכך שיוכיחו שהברית אינה יכולה להגן עליהן.
ואכן, מדגיש קגן, כאשר שבע חברות בנאט"ו יגבלו ברוסיה החדשה והמורחבת, היכולת להגן עליהן תיפגע משמעותית. השינוי עלול להצריך שינוי משמעותי במשמעות ובייעוד של הברית. פוטין אינו מסתיר את רצונו לחדש את ההשפעה הרוסית מערבה ממנה. יש לזכור, שכאשר האימפריה הרוסית הייתה בשיאה, פולין לא הייתה קיימת כמדינה, המדינות הבלטיות היו חלק מהאימפריה ודרום-מזרח אירופה הייתה מקושרת לגרמניה ולאוסטרו-הונגריה. בעידן הקומוניסטי, מדינות ברית ורשה נוהלו בפועל ממוסקבה.
כיום פוטין שואף לכל הפחות להפוך את נאט"ו לארגון דו-שכבתי, בלא כוחות מערביים במדינות ברית ורשה לשעבר. השיחות על כך יתקיימו כאשר כוחות רוסיים מצויים לכל אורך הגבול המזרחי של נאט"ו ועם ספק ממשי בדבר יכולתה של הברית להתנגד לדרישותיו של פוטין. וכל זה קורה כאשר סין מאיימת להפר את האיזון האסטרטגי במזרח אסיה, אולי בהתקפה כלשהי על טייוואן, העלולה להפוך לבסיס סיני שיאיים על מערב האוקיינוס השקט. אם בייג'ינג תצליח להכפיף את טייוואן למרותה, שאר מדינות אסיה ייכנסו לפניקה ויצפו לעזרה אמריקנית.