בחודש יוני 2015, בעת ביקור של משלחת עסקית אמריקנית בסנט פטרסבורג, הבחין הנשיא ולדימיר פוטין בטבעת יהלום מהסופרבול על אצבעו של רוברט קראפט, הבעלים של קבוצת ניו אינגלנד פטריוטס. הוא ביקש לראות אותה, אמר "הייתי מסוגל להרוג מישהו בשביל זה", ולפי הנטען – שם את הטבעת בכיסו ויצא מהחדר. שלושה חודשים מאוחר יותר, בעת ביקור במוזאון גוגנהיים בניו-יורק, הוציאו האוצרים מארון התצוגה העתיק של רובה קלצ'ניקוב ממולא בוודקה. פוטין הנהן לאחד משומריו, אשר פשוט ניגש ושם את הפריט בכיסו.
גניבות קטנות כאלו נראות חסרות חשיבות ביחס לשימוש בנשק כימי ורדיואקטיבי בניסיון לחסל על אדמת בריטניה את אלכסנדר ליטביינקו וסרגיי ספריקל, שלא לדבר על פתיחת מלחמה חסרת הצדקה באירופה. אבל יש להן משמעות – כותבים בסאנדיי טיימס פרופ' איאן רוברטסון, מומחה לפסיכולוגיה בקולג' טריניטי בדבלין ולורד דייווייד אואן, נירולוג שהיה שר החוץ של בריטניה בשנים 1979-1977.
פוטין הוא פרחח, הנהנה לתאר את קטטות הרחוב בהן השתתף בצעירותו ומדגיש את תוקפנותו וחוסר יכולתו לשלוט במזגו. אישיות זו מצאה בית מתאים בקג"ב, אך קריסתו ב-1989 הייתה עבורו מפלה משפילה והוא מצא תחליף בכנסייה הרוסית-אורתודוקסית. בשנת 2016 הוא הסיר את הלוט מעל פסלו של סנט ולדימיר, הקדוש המייסד של רוסיה במאה העשירית; רוברטסון ואואן מזכירים, כי יוליוס קיסר הציב פסל לעצמו בעודנו בחיים.
התנהגותו חסרת השליטה של פוטין אינה נובעת רק מאישיותו. אואן אומר כי זיהה אצל פוטין את הסיבה להפרעת אישיות ניכרת הנגרמת מ"סינדרום ההיבריס". מאפייניה כוללים נרקיסיזם, שגעון גדלות, זיהוי אינטרסים אישיים עם לאומיים, שיפוט מוטעה, חוסר מודעות לסיכונים ובוז נרחב לאחרים. הוא אינו מוכן לסבול שום דיון, שלא לדבר על מחלוקת. בכל מובן של המילה, פוטין הוא רודן.