התגובה הגורפת לפלישה הרוסית הייתה הערצה לכוח העמידה ולאומץ של העם האוקראיני, והיא ממוקדת בדמותו של הקומיקאי שהפך לנשיא – ולדימיר זלנסקי. הוא סומן כמטרה אך לא ברח. הוא מנצח במאבק ברשתות החברתיות, בעוד מאות שכירי חרב רוסים קיבלו הוראה לתופסו או להורגו. העוצמה הצבאית יכולה לכבוש את אוקראינה, אך לא את רוח העם – קובעת סוזנה מור, בעלת טור בדיילי טלגרף.
תשומת הלב המערבית ממוקדמת באוקראינה, כי התמונה חד-משמעית: ולדימיר פוטין, המבועת מן הקורונה ומצטלם רק בחליפות מחויטות מאז פרוץ המגיפה, ממחיש את הפנטזיות הפרנואידיות שלו בשולחן הארוך והמגוחך שלו – נגד ולדימיר זלנסקי, יהודי גאה הניצב לצד עמו. האיש החזק נראה חלש והחולשה מפחידה.
יש משהו נוגע ללב כאשר רואים אדם זקן המנסה לפגוע בחייל רוסי, נשים המכינות בקבוקי מולוטוב וצעירים העוזבים משרות בטוחות כדי להילחם למען ארצם. התמונות של חייל צעיר הקריב את חייו בעת פיצוץ גשר, ושל אדם המסלק במו ידיו מוקש כדי שהחיילים האוקראינים יוכלו לעבור – הן מדהימות. יש סוגים רבים של אומץ וכולנו היינו עדים להם בימי הקורונה – אך כעת המילה "אומץ" מובנת יותר מאשר אי-פעם.
מי שמשוחח עם פליטים סורים, אפגנים וכורדים, נדהם מהצורה בה הם מקטינים את מסעותיהם הארוכים והמסוכנים. הוא יכול להבין מדוע הם נדחקים מתחת למשאיות ולסירות רעועות כדי לעבור 30 ק"מ. יש מעט טעם במתן שבח לאומץ הנפשי והגופני של האוקראינים אם לא מוכנים לקבל אותם כפליטים, טוענת מור. אי-אפשר להלל את זלנסקי ולתת לו להקריב את עצמו תמורת לא כלום.
אומרים שבוריס ג'ונסון פנה לאחד מעוזריו לאחר שיחת טלפון עם זלנסקי בשבוע שעבר ואמר: "ישו, האיש הזה אמיץ". כמה קטנים מנהיגיה של בריטניה נראים כעת, כמה חסרי תועלת הם. מלחמה היא צמצום פתאומי של אפשרויות, של כל האפשרויות. הבחירה של אוקראינה להתנגד בכל דרך אפשרית היא אמיצה, והמפגינים ברחבי רוסיה הם אמיצים.
זלנסקי הראה לעמו וליתר העולם, כי אפשר לבחור שלא להיראות חסר אונים. המשחק שלו הוא כעת המציאות לה העולם עד. נלסון מנדלה אמר: "למדתי שאומץ איננו העדר פחד, אלא הניצחון עליו. האדם האמיץ הוא איננו מי שאינו חש פחד, אלא מי שמתגבר על פחדו". לעולם לא נדע את שמותיהם של כל מי שנלחמו נגד הפחד. לא יכול לצאת מזה שום דבר טוב למעט ניצחון. לכן, מסיימת מור, את רגשות ההערצה יש לתת למי שעצביהם עומדים להם במבחן ההפצצות.