הבעיות אינן נעלמות בטווח הארוך. ענקית האנרגיה הבריטית של צופה פער בין ההיצע לביקוש באספקת הגז העולמית באמצע העשור; אירופה תרגיש אותו יותר מאשר חלקים אחרים של העולם משום שנמנעה מלעודד השקעות בגז. הסתמכות על השווקים יכולה לתת מענה נקודתי למחסור, אבל אינה מספקת מענה ברור לעתיד. בלא פיקוח או סובסידיות מצד הממשלות, ההבדלים העונתיים במחירי האנרגיה אינם מצדיקים השקעות בהגדלת המאגרים.
המדיניות הירוקה של אירופה אינה מסייעת, שכן האיחוד האירופי מפגין פיצול אישיות בנושא הגז, מציין אקונומיסט. חלק מן המדינות, כמו גרמניה ואירלנד, מסכימות שיש צורך בתחנות כוח חדשות על בסיס גז בתור גיבוי ומעבר לאנרגיה ירוקה יותר. אחרות, כמו ספרד, רוצות למנוע הכרה בגז כ"ירוק" בשל שיקולים של שינויי האקלים. התוצאה היא, שאיש אינו יודע מהי בדיוק המדיניות בנושא זה.
כמה מן המומחים טוענים, כי אירופה יכולה להיגמל לחלוטין מן השימוש בגז, למשל על-ידי מעבר לאנרגיות שמש ורוח. התחזיות הללו ורודות מדי לדעת אקונומיסט, משום שקשה להקים חוות כאלו במדינות דמוקרטיות לנוכח התנגדות של תושבים באיזורים הסמוכים ותסבוכות ביורוקרטיות. בשנה שעברה סגרה אירופה תחנות כוח פחמיות שייצרו 9 ג'יגה-ואט חשמל ותחנות גרעיניות שייצרו 5 ג'יגה-ואט, ובניית החלופות אינה עומדת בקצב.
מדינות האיחוד גם סותרות זו את זו כאשר הן מדברות על מקורות אנרגיה חילופיים. גרמניה סוגרת תחנות כוח גרעיניות; צרפת והולנד רוצות להרחיב את שלהן. ספרד תיפרד מן הפחם ב-2030; בפולין הוא מספק למעלה ממחצית מן החשמל. בלבול זה מקשה על הסכמה בנוגע לדרכים אל היעד המשותף – הפסקת השימוש בגז הרוסי.
אפילו אם אירופה תוכל לעבור לאנרגיה מתחדשת, היא עדיין תזדקק לגז כדי לחמם את הבתים והעסקים. תחנות הכוח משתמשות רק בשליש מן הגז באירופה; חימום צורך 40% ממנו. הפחתת השימוש בו בבתים מחייבת השקעות ניכרות בחימום חשמלי, בידוד טוב יותר ומשאבות חום יעילות במיוחד. חלק מן השימושים, כגון חימום בטמפרטורות גבוהות בהליכים תעשייתיים, אינם ניתנים להחלפה בקלות באנרגיה מתחדשת.
אקונומיסט מסכם: כל אלו אינם בלתי אפשריים מבחינת אירופה, באמצעות קבלת החלטות חכמה והרבה כסף. אם מלחמה הניצבת על סף דלתה לא תגרום לאירופה לשנות את דעתה, שום דבר לא יעשה זאת.