פרופ' פול קרוגמן, חתן פרס נובל לכלכלה, מציע לקוראי ניו-יורק טיימס לבחור בין שני הסברים לעליית מחירי הבנזין בארה"ב. האחד: הנשיא ג'ו ביידן מגיב בכזו עוצמה לפלישה לאוקראינה משום שחברת דיסני החליפה בחשאי את ביידן האמיתי ברובוט מאויר. השני: המדיניות הסוציאליסטית של ביידן היא הסיבה להתייקרות. אם הוא עצמו יידרש לבחור, ציין קרוגמן, הוא ילך על האפשרות הראשונה – שהיא כמובן מגוחכת לחלוטין, אבל פחות מאשר השנייה אותה מקדמים הרפובליקנים.
יש שלושה דברים שצריך לדעת על מחירי הבנזין. ראשית, מחיר הנפט הגולמי נקבע בשווקים העולמיים ולא בידי כל מדינה בפני עצמה. שנית, מחיר הבנזין משקף במידה רבה את מחיר הנפט. שלישית, למדיניות ארה"ב יש השפעה מועטה על מחיר הנפט בטווח הארוך ואפס בטווח הקצר, כגון 14 חודשי נשיאותו של ביידן.
לגבי מחיר הנפט הגולמי: שורה של מדינות מייצאות נפט – סעודיה ועוד מפיקות במפרץ הפרסי, ונצואלה, נורבגיה, מדינות נוספות וגם רוסיה בימים כתיקונם. יעד השיווק תלוי במחיר שהן יכולות לקבל, וזה פחות או יותר מאזן את המחיר ברחבי העולם. כרגיל בכלכלה, יש כל מיני פרטים: לא כל סוגי הנפט הגולמי זהים ובתי זיקוק אינם ערוכים לטפל בכל הסוגים. יש שני מחירים מרכזיים: הברנט מן הים הצפוני המקובל באירופה, ומערב טקסס המקובל בארה"ב – והם נעים בצורה כמעט זהה.
כידוע, המחירים זינקו בחודשים האחרונים – וזה בא לידי ביטוי במחיר הבנזין, כמעט אחד לאחד, בכל מקום בעולם. נכון שמחירי הבנזין שונים משמעותית ממדינה למדינה, למשל משום שהמס עליו באירופה גבוה בהרבה מאשר בארה"ב. אבל שינויים במחיר בטווח הקצר מושפעים ממחיר הנפט הגולמי, והללו זהים בכל המדינות. המחירים עלו גם בגרמניה ובבריטניה, וקרוגמן מזכיר שביידן איננו הקנצלר בברלין או ראש הממשלה בלונדון.
ובכן, התייקרות הבנזין בארה"ב היא חלק מסיפור עולמי שאין לו כל קשר עם מדיניותו של ממשל ביידן. אבל האם ארה"ב – המפיקה הגדולה ביותר בעולם של נפט – יכולה להשפיע על הסיפור העולמי? בעיקרון – כן; בפועל – לא ממש. תפוקת הנפט האמריקנית עלתה משמעותית מאז 2010 – בעיקר תחת ממשל ברק אובמה וחלקית תחת ממשל דונלד טראמפ. אבל לא מדובר במדיניות אלא בטכנולוגיה חדישה. והתפוקה ירדה ב-2020 לא בגלל מדיניות אלא בגלל צניחת הביקוש בזמן הקורונה. כעת היא מתאוששת, שוב – בגלל אירועים ולא בגלל מדיניות. שום פעולה של טראמפ או ביידן אינה משפיעה על התפוקה, שלא לדבר על המחירים.
זה לא מה שהרפובליקנים רוצים שהציבור האמריקני יאמין. הם רוצים שהציבור יתן לטראמפ את הקרדיט על המחירים הנמוכים ב-2020, כאשר המשק העולמי היה במיתון בשל הקורונה. והם רוצים שהציבור יאשים שיקולים של איכות הסביבה במחירים הגבוהים כעת – למרות שנדרשות שנים עד שלשינויי מדיניות אלו תהיה השפעה כלשהי, והיא תהיה מתונה אפילו אז.
קרוגמן אומר שלא צריכים להיות מופתעים, שהרי מדובר במפלגה המכחישה את קיומו של משבר האקלים. אבל למרות זאת הוא מוצא את עצמו נדהם, כי לא צריך הבנה מדעית או אפילו ניתוח סטטיסטי שטחי כדי להבין שביידן אינו אשם במחירים הנוכחיים; כל שצריך הוא להקדיש חמש דקות לנעשה בשאר העולם. האם הבוחרים יראו מעבר למסע הדיסאינפורמציה הנוכחי של הרפובליקנים? האם הדמוקרטים יצליחו לשווק את האמת? קרוגמן היה רוצה להיות יותר אופטימי מכפי שהוא בפועל.