את עלייתו הוא חייב להרבה יותר מאשר מסעות דיג עם פוטין: הנצחונות בצ'צ'ניה ובסוריה העניקו לו יוקרה ואהדה בקרב הציבורי הרוסי. בפועל, מדגיש הטלגרף, שויו מעורב עמוקות בפשעי המשטר, כולל הפצצת אזרחים בסוריה והרס חלק ניכר מהעיר חָלֶבּ. למרות יריבותו עם שירותי הביון, שויו מפקח על הביון הצבאי רב-העוצמה GRU. ככלל, הוא נותר דמות חידתית וקשה לקבוע מהי עמדתו כלפי המערב.
אין ספק שבכירי המשטר יודעים היטב מה באמת קורה באוקראינה ושהמלחמה אינה מתנהלת כפי שפוטין קיווה ושהיא איננה קשר מערבי נגד רוסיה כפי שהלה טוען. אך תפקידם אינו כולל הבעת דעה אלא מילוי הוראותיו של פוטין, ושויו עשה בצורה זו את הקריירה שלו ובמובנים רבים הוא השורד הגדול של הפוליטיקה הרוסית. למעט פוטין עצמו, הוא השר היחיד ששירת גם בממשלו של בוריס ילצין.
למרות דרגת הגנרל שלו והמדים בהם הוא נוהג להופיע, שויו מעולם לא היה חייל מקצועי; הוא היה סג"ם במילואים, ואת דרגתו הוא חייב לנוהג הרוסי להעניק אותה לשרי ההגנה. הכשרתו של שויו היא כמהנדס והיה השר האחראי לניהול חירום בימיה האחרונים של בריה"מ. הוא קנה לעצמו שם כאשר הופיע באתרים של שטפונות, רעידות אדמה ומתקפות טרור, אבל מבקריו טוענים שהיו אלו רק הצגות למצלמות.
בעבר הוזכר שמו של שויו כיורשו של ילצין, אך כאשר פוטין זכה בתפקיד – התייצב שויו לצידו והפך לידידו הנאמן וליד ימינו. בשנת 2012 גמל לו פוטין בקידומו לשר ההגנה. כאמור, הוא קיבל את הקרדיט על מודרניזציה של צבא רוסיה, אך מבקריו טוענים שמי שעשה זאת בפועל היה קודמו, אנטולי סֶרְיוּקוֹב, וכי שויו זכה בשבחים רק בזכות פעילות יחצ"נית נמרצת.