נכון לעכשיו, מציין הטיימס, רוב האוקראינים קיבלו חבילות דיור, תעבורה ומזון חינם תוך שהם נהנים מקשרי התרבות, הדת והמשפחה במדינות אירופיות אחרות. בעיר הגבול הרומנית סירֶט הם מתקבלים בידי מתנדבים המציעים להם תה חם וכרטיסי סים טעונים בשווי חמישה אירו. ארגונים, עסקים ותושבים מתחרים מי יהיה קרוב יותר לגבול וכך יהיה הרצון להציע שמיכות, מרק עוף, קבב, מברשות שיניים וכובעים. ממשלת רומניה הקצתה 49 מיליון דולר ומצפה שהאיחוד האירופי יכסה את הרוב.
האיחוד האירופי מאפשר לפליטים מאוקראינה להישאר בתחומו שלוש שנים, לעבוד וללמוד – זכויות שמהגרים בימי שגרה יכולים רק לחלום עליהן. כמה מן המדינות, ובהן פולין ורומניה, הבטיחו להם שירותי בריאות ורווחה זהים לאלו שמקבלים תושביהן. אבל נסיון העבר מלמד, שמחוות כאלו מותחות את יכולתן הכספית של ממשלות ואת יכולתם של שירותים כמו חינוך ובריאות.
פולין לבדה קלטה עד כה 1.7 מיליון אוקראינים ואוכלוסיית ורשה התנפחה ב-15%. "אנחנו מוצפים ולא יכולים להמשיך לאלתר", אומר ראש העירייה, ראפאל צרקובסקי. מוסדות בינלאומיים כמו הבנק העולמי הם מקור חשוב להלוואות זולות, במיוחד למדינות היותר-עניות באירופה הקולטות את האוקראינים, וסיוע פיננסי בינלאומי יכול להקהות את ההתנגדות הפוליטית והחברתית שבדרך כלל מתלווה לקליטת גלי פליטים.
אם הפליטים מאוקראינה יישארו יותר מכפי שהם מצפים, יש סיבות להאמין שהם ייקלטו די במהירות במשקים המקומיים – סבור הטיימס. לרבים מהם יש רשתות של משפחה וחברים, רמת החינוך שלהם אינה נמוכה מאשר בחלק מהארצות המארחות ויש להם ניסיון תעסוקתי. מהגרים שהגיעו בעבר מאוקראינה עובדים בבתי מלון, במסעדות וכמסייעים לזקנים ונכים – משרות שהיה קשה לאייש בלעדיהם.
למרות ההרס הנרחב שזורעים הרוסים במולדתם, רוב הפליטים מאוקראינה אינם מוכנים להתחיל לתכנן את העתיד הרחק ממולדתם. אירנה קרפנקו, אשר עברה את הגבול לרומניה עם שלושת ילדיה, שתי גיסותיה וחותנהּ, אמרה שהם בדרכם לבולגריה וברשותם תקציב של 1,500 אירו לאדם למשך חודש. "באוקראינה יש לנו בתים, בעלים ועבודות", הסבירה. וכאשר נשאלה מה בכוונתם לעשות בהמשך, גיסתה קארינה בוכָטינְסְקָה ענתה במקומה: "לחזור הביתה".