1. ניטראליות. זוהי הדרישה החשובה ביותר מבחינת רוסיה: ניטראליות של אוקראינה. שורשי המלחמה ברצונה של קייב להצטרף למערב, באמצעות חברות בנאט"ו ובאיחוד האירופי. דמוקרטיה משגשגת וקשורה למערב המצויה בגבולה המערבי של רוסיה, עלולה להוות דגם מושך בעיני העם הרוסי. פומבית טוען פוטין, כי מדובר בסכנה ביטחונית לארצו, למרות שנאט"ו העלתה את הצטרפותה של אוקראינה על מסלול איטי. 2. ערבויות ביטחוניות מערביות. כל הסכמה אוקראינית לניטראליות חייבת, מבחינתה, להיות מלווה בערבויות של המערב לבוא לעזרתה אם תהיה שוב בסכנה – ערבויות להן רוסיה תהיה מודעת. זוהי הנקודה הבעייתית ביותר מבחינת מוסקבה. פתרון אפשרי הוא הגבלת סוגי הנשק שניתן יהיה להציב בגבול בין שתי המדינות. 3. קרים, דונצק ולוהנסק. המלחמה החלה למעשה בעשור שעבר, כאשר אוקראינה חתמה על הסכם לחברות חלקית באיחוד האירופי. רוסיה הגיבה בסיפוח חצי-האי קרים ובהצתת הבדלנים במחוזות הצמודים לגבולה – אשר בעצמאותם הכירה ערב הפלישה. היא עשויה לדרוש הכרה של קייב והקהילה הבינלאומית בסיפוח קרים ובשליטה בפועל שלה בשני המחוזות.

הפוסט מצטט את ארוויד בל ודנה וולף, מומחים לענייני רוסיה באוניברסיטת הרווארד, האומרים שאוקראינה יכולה לוותר בנקודות חשובות ועדיין לשמור על ריבונותה. יהיה עליה להסכים לניטראליות כפויה – לוותר רשמית על חלום ההצטרפות לנאט"ו, המופיעה בחוקתה. ולדימיר זלנסקי רמז בפומבי שהוא מוכן לכך. הרוסים עשויים לדרוש זאת בכתב ובתיקון לחוקה. בתרחיש הגרוע ביותר, יהיה עליה להכיר בסיפוח קרים ובעצמאות דונצק ולוהנסק, תוך ויתור על דרישתה לנסיגה רוסית מלאה. יש סימנים שהיא תהיה מוכנה לכך בתמורה לנסיגה מיתר חלקיה וערבויות ביטחוניות בינלאומיות. הציבור האוקראיני יתקשה לבלוע פשרה כזאת. אבל זלנסקי, שהפך לגיבור בארצו ומחוצה לה, יוכל לשווק אותה. אם הרוסים יכירו בזכותה של אוקראינה להתקיים ויאפשרו ערבויות מערביות, יהיה לו מסלול חדש לעתידה של ארצו. בנג'מין חדד, מבכירי המועצה האטלנטית, אמר לפוסט, כי אוקראינה תוכל לדרוש בתמורה להתקבל לאיחוד האירופי; רוסיה הציבה השבוע כדוגמה את אוסטריה ושבדיה – שאינן חברות בנאט"ו, אך חברות באיחוד האירופי. אבל עדיין לא בטוח האם פוטין יסכים לקיומה של דמוקרטיה פורחת בשכנותו. פייננשל טיימס דיווח שלשום (16.3.22) על תוכנית בת 15 סעיפים שעלתה בעיקר במאמצי התיווך של נפתלי בנט. היא כוללת הימנעות מהצטרפותה של אוקראינה לנאט"ו או הצבת כוחות זרים בשטחה, תוך שמירה על צבאה שלה. אבל האוקראינים טענו שמדובר רק בטיוטה המציגה את הדרישות הרוסיות. פקידים אמריקנים קידמו בברכה סימנים דיפלומטיים חיוביים, אך הדגישו שאינם רואים הוכחות לכך שפוטין מוכן לשנות את נתיבו.

התרחיש הגרוע ביותר מבחינתה של רוסיה הוא זה בו פוטין נאלץ להשלים עם תבוסה. וולף ובל אומרים, כי זו תהיה המשמעות של הסכמה להסגת כל כוחותיו מכל אוקראינה, כמו גם הסרת ההכרה בעצמאות דונצק ולוהנסק; קרים תישאר חלק מרוסיה אך תפורז. אוקראינה תורשה לפעול להצטרפות לאיחוד האירופי אך לא לנאט"ו; מבחינת פוטין, זהו קו אדום אפילו בתבוסה. בתמורה, המערב יסיר את כל העיצומים מעל רוסיה ויסכים לנהל עימה שיחות על הביטחון וההגנה באירופה. רבים סבורים שאין סיכוי שפוטין יסכים לעסקה כזו, לנוכח ההשפעה הרבה שלה על מעמדו מבית. ככלות הכל, מהו אדם חזק ששוב איננו חזק? פוטין טען שהממשלה בקייב מונהגת בידי נאצים – למרות שזלנסקי יהודי ואיבד בני משפחה בשואה. אבל, אמרה השבוע רוז גוטמולר – שהייתה סגנית מזכיר נאט"ו בשנים 2019-2016 – פוטין נמנע בימים האחרונים מלחזור על דרישתו להחלפת המשטר והוא מתחיל למתן חלק מדרישותיו.

הסיכוי להסדר תלוי בכך שפוטין יבין שהוא ניסה לבלוע יותר מכפי יכולתו ושהפלישה לאוקראינה באמת גדולה ממידותיו. היו אפילו שטענו, שהוא עלול להשתמש בנשק גרעיני טקטי לפני שיודה בתבוסה. ג'ון הרבסט, לשעבר שגריר ארה"ב באוקראינה, ציין באוזני הפוסט, כי היה זה שר החוץ סרגיי לברוב שדיבר על הסדר אפשרי – ולא פוטין. אבל הוא אינו מוציא מכלל אפשרות שיהיה הסדר, במיוחד אם רוסיה תגיע לקצה גבול יכולתה בשדה הקרב ואם המערב יפגין נחישות בעיצומים ובמשלוח נשק לאוקראינה. "פוטין עדיין חושב שהוא יכול איכשהו לנצח בשדה הקרב, אם הוא יגיע לנקודה בה יבין שזה לא יקרה, אז אולי הוא יתחיל לנהל מו"מ ברצינות".