משקיפים לוחשים בימים האחרונים את הבלתי-יאמן: אוקראינה עשויה לגבור על רוסיה. אבל – שואל וושינגטון פוסט - האם היא תישאר שלמה, אפילו אם תנצח? מטרותיו המקוריות של הקרמלין – הדחת ממשלת אוקראינה והפיכתה למדינת חסות – לא יושגו, קרוב לוודאי. התוכנית החלופית נותרה בעינה: חלוקת אוקראינה ושליטה על חלקים ממנה. אבל אלו חלקים? מפקד המודיעין האוקראיני, גנרל קרילו בודנוב, טען בשבוע שעבר שרוסיה תנסה להפוך את החלקים שתכבוש למדינה אחת – בדומה לחלוקת חצי-האי הקוריאני. מומחים חולקים על השוואה זו ואומרים, שהמצב באוקראינה מזכיר את זה של מלחמת החורף ב-1939. בריה"מ פלשה לפינלנד, נתקלה בהתנגדות מפתיעה והקרבות הסתיימו בכך שפינלנד שמרה על מידה של עצמאות אך לא על שלמותה הטריטוריאלית. הפרס הגדול ביותר מבחינת מוסקבה היה סיפוח אזור קארֶליה, הנמשך מהים הלבן ועד מפרץ פינלנד. ייתכן שכדי לזכות בשלום, תיאלץ אוקראינה לשלם מחיר דומה, גם אם לא בהיקף לו קיוותה רוסיה. המלחמה החלה למעשה לפני קרוב לעשור, כאשר רוסיה הגיבה על הדחת נשיא אוקראינה וההתקרבות למערב בסיפוח חצי-האי קרים. היא גם העניקה את חסותה לבדלנים במחוזות לוהנסק ודונייצק הגובלים ברוסיה. מאות ק"מ של יבשה מפרידים בין מאחזים רוסיים אלה, וחיבור ביניהם מחייב את רוסיה לחלק את אוקראינה לאורך נהר דנייפר. אולם, החולשה המפתיעה של הצבא הרוסי הופכת אפשרות זאת לבלתי ישימה. במקום זאת, הקרמלין עשוי לבקש לחבר אותם בגשר יבשתי באמצעות שליטה על מסדרון צר. הדבר מחייב לכבוש את העיר מריופול – מה שמסביר את הקרבות הקשים עליה. אבל אפילו השגת יעד מוגבל זה יהיה קשה – ולא רק מסיבות צבאיות, מציין הפוסט. לכאורה, קיימים הבדלים לשוניים בולטים באוקראינה: דוברי אוקראינית מרוכזים באיזורי המרכז והמערב, ודוברי רוסית – במזרח ובדרום. אלא שהשפה אינה ערובה לנאמנות לאומית, ותחושת הזהות האוקראינית התחזקה בשנים האחרונות אפילו בקרב דוברי רוסית. סקר בשנת 2017 מצא, כי בנטרול מחוזות לוהנסק ודונייצק – ל-75% מתושבי המדינה יש זהות אוקראינית ורק ל-10% יש זהות רוסית. קרוב לוודאי שהמלחמה הנוכחית חיזקה עוד יותר את הרגשות הפרו-אוקראיניים, והללו יקשו על רוסיה לכבוש חלקים מהמדינה – ועוד יותר יקשו עליה לשלוט בהם.