דלהי עמוסה בימים אלו בדיפלומטים ומדינאים, המחזרים אחרי אהבתה של הודו או לפחות תשומת ליבה. ביניהם היו ראש ממשלת יפן; שרי החוץ של סין, בריטניה, רוסיה, מקסיקו, יוון, עומן ואוסטריה; תת-שר החוץ וסגן היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב; ויועץ בכיר לקנצלר גרמניה. שר החוץ ההודי, סובגהמניאם ג'יישנקאר, נאנח באומרו שזה נראה כמעט כמו קמפיין השפעה על ארצו.
אם אכן כך, מגיב אקונומיסט, זוהי אשמתה של הודו עצמה. תגובתה של הודו לפלישה לאוקראינה הייתה קרה וקמוצת שפתיים, והותירה את הכל תוהים מהי עמדתה של הדמוקרטיה הגדולה בעולם. משחק הניחושים הגביר את התקוות הרוסיות לתמיכה הודית, התקוות הסיניות להרחיק את הודו מההשפעה האמריקנית, התקוות המערביות שהיא תנטוש את ידידותה עם רוסיה – כמו גם חששות מערביים שהיא תנטוש ערכים דמוקרטיים לטובת האינטרסים האנוכיים שלה.
הודו נמנעה בכל ההצבעות באו"ם בנוגע לפלישה, לא גינתה את רוסיה, אך במקביל כינתה אותה "מלחמה" בניגוד למינוח הרוסי "מבצע מיוחד". התקשורת הממשלתית מציגה את הודו כידידה המרסנת את ולדימיר פוטין, אך מתקשה למצוא מי שיתמכו בהגדרה זו. היא הרגיזה את כולם בכך שניהלה מו"מ על הנחה במחיר הנפט הרוסי, אך ג'יישנקאר ציין שהמערב קונה מרוסיה יותר נפט מאשר הודו עשתה או תעשה אי-פעם.
גישת "שיילכו כולם לעזאזל" זוכה לאהדה בהודו, ואוקראינה רחוקה מכדי שיהיה להודו ממש אכפת ממנה (בניגוד, למשל, לאפגניסטן). לדעת הודו, אוקראינה היא בעיה של אירופה – אחרי שהמערב אכזב את דלהי בכך שהפקיר את אפגניסטן לטליבאן. התקשורת ההודית הגיבה בזעם אחרי שסגן היועץ לביטחון לאומי של ארה"ב, דאליפ סינג, אמר שעלולות להיות "השלכות" להימנעותה של הודו מלהצטרף לעיצומים על רוסיה: הודו לא נכנעת ללחץ, הייתה התגובה.
לרוב הממסד ההודי יש זכרונות חיוביים מהניטראליות בתקופת המלחמה הקרה, כאשר רוסיה תמכה בה אל מול פקיסטן שזכתה לגיבוי מערבי ומול הדרקון הסיני. לצד זה, רבים מציינים סיבות מעשיות עכשוויות להימנעות מהצטרפות למחנה נגד פוטין. החשובה שבהן: 80% מן הנשק ההודי מקורם ברוסיה, הממשיכה להוות מקור חשוב למערכות חדשות ולחלקי חילוף לקיימות. הדבר נכון במיוחד למערכות היוקרתיות ביותר, ובהן צוללות גרעיניות וטילי שיוט על-קוליים.
הודו ממשיכה לראות את רוסיה דרך המשקפיים של האתגר האסטרטגי הגדול ביותר שבפניה: סין. הודו התקרבה למוסקבה בשנות ה-1960 לאחר התרחקותה של זו מבייג'ינג, ועדיין רואה את רוסיה כמשקל נגד למעצמה עימה יש לה גבול ארוך ובעייתי. הודו חוששת שרוסיה מבודדת תהיה זקוקה יותר לתמיכתה של סין, מסביר אקונומיסט, ובמקביל מאותתת לסין על עצמאותה בכך שאינה מגנה את הפלישה לאוקראינה. המסר הוא שלמרות השתתפותה לברית Quad האנטי-סינית (ארה"ב, יפן ואוסטרליה) ולמרות השתתפותה בתמרונים צבאיים עם המערב, היא אינה בכיסו.
כל זה טוב ויפה, אומרים דיפלומטים מערביים, שבלעו אפילו את פגישתו של ראש הממשלה נרנדרה מודי עם שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב (1.4.22) – כבוד שלא ניתן לעמיתיו ממדינות אחרות, כולל סין. הם מבינים שהודו תנסה לנצל את המשבר בשוק האנרגיה כדי להוריד את מחיר הנפט הרוסי, ואפילו אפשרו לה לרכוש מערכת נ"מ רוסית מתקדמת.
אבל למרות שהודו גדולה וחשובה מכדי שהמערב יוכל להעניש אותה, למדיניותה הנוכחית יש מחיר. לסין יש דרישות לטריטוריה הודית שאינן שונות בהרבה מאלו של רוסיה באוקראינה, וסין עלולה לשאוב עידוד מכך שדלהי מעצבנת את מדינות Quad. פוטין אינו בעל ברית אמין, מערכות הנשק הרוסיות יקרות ולא תמיד מתפקדות כיאות, ואזרחי הודו אף עשויים להתחיל לתהות בקול, איזו מין דמוקרטיה היא ארצם אם אינה מסייעת לדמוקרטיות אחרות בשעת הצורך.