בין הדיווחים הרבים על דליקות ענק, בצורות ושטפונות, קל להגיע ליאוש בנוגע למשבר האקלים. מחקר מרכזי של האו"ם קבע לאחרונה, כי הזמן אוזל במרוץ למנוע כמה מן התוצאות הקשות ביותר של ההתחממות הגלובלית. ג'רמן לופז, בעל טור בניו-יורק טיימס, פנה למומחים כדי לדעת האם יש הצדקה לתחושתו הקשה. לשמחתו, הם אמרו שאין סיבה להתייאש. העולם ביצע התקדמות אמיתית ויש לו זמן להמשיך לפעול. לדבריהם, כל הכרזה ולפיה גורל האנושות נחרץ, תהווה מחסום בפני פעולות עתידיות. "פחד מסייע להעיר אותנו ולגרום לנו לשים לב", אומרת מדענית האקלים קתרין הייהו. "אבל אם איננו יודעים מה לעשות, הוא משתק אותנו". סקר שנערך אשתקד בקרב צעירים בעשר מדינות העלה, כי 75% מהם מפחדים מן העתיד. יש מי שנעזרים בטיפול פסיכולוגי כדי להרגיע את חששותיהם בתחום. יש מי שהחליטו שלא להוליד ילדים. מובן שמדובר באתגר משמעותי שחשיבותו עצומה, אך המומחים אומרים שיש לראותו כקריאה לפעולה ולא כפחד משתק. כאמור, בשנים האחרונות הושגה התקדמות משמעותית. ברוב העולם, אנרגיה סולארית ואנרגיית הרוח זולות כיום מאשר פחם וגז. המכוניות החשמליות הוזלו משמעותית. ממשלות ועסקים מזרימים מאות מיליארדי דולרים לאנרגיה נקייה. לפני 2015 ההתחממות הצפויה עד 2100 הייתה ארבע מעלות; כיום העולם נמצא על מסלול של שלוש מעלות. אם המדינות יעמדו בכל התחייבויותיהן, היא תהיה בסביבות שתי מעלות. אין בכך די כדי להכריז על ניצחון, מדגיש לופז. היעד המקובל למניעת התוצאות החמורות ביותר הוא התחממות של 1.5 מעלה – והוא נראה יותר ויותר כבלתי ניתן להשגה. אבל יש חשיבות לכל ירידה יחסית בהתחממות. עשירית מעלה יכולה להציל חיים במניעת יותר שריפות, יותר בצורות, יותר שטפונות ויותר עימותים על משאבים מידלדלים. הטוב ביותר אינו בהישג יד – אך גם הגרוע ביותר, בדמות התחממות היוצאת מכלל שליטה. מדענים ופעילים רוצים לתעל את החששות המוצדקים לכדי מעשים. ממשלות ועסקים הציבו יעדים להפחתת הפליטה של גזי חממה בעשורים הקרובים, אך הם יזדקקו לתמיכתו ועזרתו של הציבור. אפשר ליטול דוגמה מתחום הבטיחות בדרכים. כולם יודעים שנהיגה זהירה מקטינה את הסיכוי להיפגע, אבל בכל העולם קיימים חוקים המחייבים חגורות בטיחות ואוסרים נהיגה בשכרות, ובכל העולם משקיעים בכבישים בטוחים יותר. זוהי גישה כוללת למניעת אסונות. אותו נתיב יכול לעבוד בשינויי האקלים, אומרים מומחים. הפחתת טביעת הרגל הפחמנית של כל אדם משמעותית פחות מאשר שינויים שיטתיים מצד ממשלות וחברות, שמטרתם לגרום לכל אחד לחיות ביותר קיימוּת. פעולות בודדות מסייעות, אך לא מתקרבות למשקלן של תרבויות שלמות הבונות את משקיהן סביב דלקים מאובנים. הצורך בפתרון כולל עלול לגרום שוב לתחושה לפיה הבעיה גדולה מדי והאדם קטן מדי. אבל מומחים אומרים שהאדם הבודד עדיין יכול לעשות הבדל, בכך שישתתף בפעילות הכוללת. כל אחד יכול לשכנע את הסובבים אותו להתייחס ברצינות לבעיה, ובכך לשנות את עמדתם של פוליטיקאים. כל אחד יכול להיות מעורב בפוליטיקה מקומית. כל אחד יכול לכתוב ברשתות החברתיות. כל אחד יכול לתרום למטרות אקלימיות. השורה התחתונה: לא לוותר על העתיד, אלא לחפש דרכים מועילות להשפיע עליו.