לפני הפלישה הרוסית לאוקראינה היו למולדובה תוכניות גדולות לעצמה, אך כעת המדינה הסובייטית-לשעבר ואחת העניות ביותר באירופה מצויה במצב פגיע במיוחד. המשק מצוי בסכנה, החברה עלולה לעבור טלטלה בשל גלי מהגרים ומעל לכל ירחף הפחד מפני כיבוש רוסי – מדווח ניו-יורק טיימס. זהו פרק נוסף במאבקה הארוך ולעיתים הנואש של מולדובה להשתחרר מאחיזתה של מוסקבה. חששותיה של מולדובה גברו בסוף השבוע, כאשר הגנרל הרוסי רוסטם מינקאייב אמר שהצבא הרוסי מתכנן כעת לספח את כל החוף הדרומי של אוקראינה. הדבר עלול ליצור גשר יבשתי בין רוסיה לבין טרנסניסטריה, המחוז שכבר כעת נשלט בידי 12,000 בדלנים וכוחות רוסיים. מולדובה הזעירה (3 מיליון תושבים) הייתה תמיד קרועה בין מעצמות גדולות יותר: העות'מאנים והרוסים וכעת אירופה ורוסיה. מוסקבה מספקת כמעט 100% מצריכת האנרגיה של מולדובה ומנסה באופן קבוע לעורר לפעולה את דוברי הרוסית במדינה. נשיאת מולדובה, מאיה סאנדו, מנסה לנווט את דרכה בשדה מוקשים מאז החל המשבר באוקראינה. מולדובה גינתה את הפלישה, אך לא הצטרפה בצורה מלאה לעיצומים שהטיל האיחוד האירופי. תושבי הבירה קישינב אומרים, כי הם מתעוררים לשמע הפיצוצים באוקראינה שאינה רחוקה מבתיהם. 400,000 פליטים כבר הגיעו ומקשים מאוד על המשק, בו ההכנסה השנתית הממוצעת היא 6,000 דולר. מחיריהם של מוצרי היסוד עלו בשל הפגיעה בשרשרת האספקה. בעלי עסקים צריכים לשכנע את עובדיהם שלא לברוח מן המדינה, בעקבות מאות האלפים שעשו זאת בעשור האחרון. "אנחנו נחשבים ממילא לסיכון גבוה. בדיוק התחלנו לשכנע משקיעים לתת לנו הזדמנות. כעת כל חזק אחורה", אומרת קרמינה ויקול, ראש לשכת המסחר מולדובה-ארה"ב. לא כל החדשות רעות, מציין הטיימס. כמה חברות אוקראיניות שוקלות לעבור למולדובה; הביקורים הרבים של אישים זרים ונוכחות התקשורת הבינלאומית העלו את קרנה – והובילו את הממשלה למתג אותה מחדש כ"מדינה קטנה עם לב גדול". בתקופה הסובייטית עברו למולדובה קצינים בדימוס, שנמשכו בידי הנוף, המזון והשמש. לאחר קריסתה של בריה"מ, נשלטה המדינה בידי אליטות פרו-רוסיות אשר שמרו על קשר הדוק עם מוסקבה, במיוחד בתחום האנרגיה. מנהיגי מולדובה ניסו לרכוש אנרגיה ממדינות כמו אזרבייג'ן, טורקיה ורומניה – אך נכון לעכשיו לא מצליחים להתקרב לאספקה הרוסית. וכך רוסיה ממשיכה להשתמש בגז כדי ללחוץ על מולדובה, למשל: נכונות להוזיל אותו בתמורה לוויתורים בטרנסניסטריה; מולדובה סירבה. שתי הבעיות של מולדובה – אנרגיה וטרסניסטריה – קשורות זו בזו. בתקופה הסובייטית נבנו בחבל זה שתי תחנות הכוח הגדולות ביותר במדינה – בכוונה כדי למנוע ממנה לצעוד בנתיב משלה. לטרנסניסטריה יש דגל משלה, עם מגל ופטיש בסגנון סובייטי, וזהות שונה מזו של יתר המדינה. המצב שם דומה לזה שבחבל דונבאס שבמזרח אוקראינה, והאזור גם מסבך את שאיפותיה של המדינה להצטרף לאיחוד האירופי: בריסל עלולה להסתייג בגללו. הצטרפות לנאט"ו תהיה מסובכת עוד יותר, מציין הטיימס. הניטראליות קבועה בחוקתה של מולדובה – ירושה מתחילת שנות ה-1990, כאשר ניסתה לעמוד על שלה בלא להרגיז את מוסקבה. כעת מנהיגיה מפקפקים בתבונתה של מדיניות זו. "אני לא יודעת האם הניטראליות תשמור על בטחוננו", אומרת סאנדו. "היא לא עזרה לנו לשכנע את רוסיה, בשלושת העשורים האחרונים, להוציא את כוחותיה מהארץ". מבחינת רבים מתושבי המדינה, משמעותו של החבל הגיאו-פוליטי הדק עליו חייבת מולדובה לצעוד, היא שתהיה תלויה בעתיד ברוסיה.